לדרך הצבאית הגאורגית יש לא מעט סודות וסיפורים מרתקים. היא מופיעה בכמה יצירות של הספרות הרוסית הקלאסית (גריבויידוב, לרמונטוב ופושקין נסעו בה), ובגאורגיה נסיעה בה היא טיול שלם ופופולרי מאוד. נסעתי בדרך הציורית הזו הרבה פעמים, ובמאמר אספר למה היא מעניינת ואילו אטרקציות בה חובה לראות.
הדרך הצבאית הגאורגית בקצרה
- כמה זמן נוסעים: מטביליסי לסטפנצמינדה (קזבגי) כ-150–160 ק״מ, בלי עצירות — בערך 3 שעות. עם עצירות ועלייה לגרגטי זה לוקח יום שלם.
- מה לראות ביום אחד: מאגר ז׳ינוואלי ואנאנורי, מפגש נהרות הארגווי בפסנאורי, גודאורי, קשת הידידות וכנסיית גרגטי.
- איך נוסעים: ברכב פרטי או שכור, או במרשרוטקה מתחנת דידובה לסטפנצמינדה.
- מתי: כל השנה, אבל מזג האוויר כאן מאוד לא צפוי. שלג באפריל זה לא נדיר, והשלג הראשון יכול לרדת כבר באוקטובר. בשלג כבד סוגרים את הדרך, לפעמים לכמה ימים.
- איזה רכב: במזג אוויר יבש גם רכב רגיל יגיע לסטפנצמינדה. אבל שלג יש כאן גם באפריל וגם באוקטובר, אז בעונות המעבר ובחורף עדיף רכב שטח. לג׳וטה, לערוץ טרוסו ולמפלי גוולטי צריך 4×4 בכל עונה.
ההיסטוריה של הדרך הצבאית הגאורגית
מדהים שכבר בעת העתיקה הייתה דרך במקום הזה — כך כתב ההיסטוריון היווני סטרבון.
הדרך הצבאית הגאורגית מחברת את טביליסי עם ולדיקווקז, והיא הדרך היבשתית היחידה בין רוסיה לגאורגיה. מאיפה השם? בהתחלה קראו לה "דרך אלכסנדר", ואת שמה הנוכחי קיבלה מהמשרד הצבאי, שקיבל אותה לאחריותו ב-1903.
אורכה 208 ק״מ, מתוכם 170 בשטח גאורגיה.
ב-1927 התחילה בדרך תנועה סדירה של כלי רכב.
בתחילת המאה ה-20 תכננו לבנות לאורך הדרך קו חשמלית, אבל בגלל מלחמת העולם הראשונה ואחר כך מלחמת העולם השנייה התוכנית לא יצאה לפועל.
הדרך הצבאית הגאורגית היום
היום הדרך במצב טוב ומשופצת, חוץ מהקטע בין מעברי הגבול של גאורגיה ורוסיה.
הדרך יפה בכל עונה, אבל מזג האוויר באזור מאוד לא צפוי. בדקו את מצב הדרך באינטרנט לפני הנסיעה — לפעמים היא נחסמת בגלל שלג כבד.
קחו איתכם בגדים חמים, אפילו מעילים. ההפרש בטמפרטורה בין טביליסי להרים יכול להגיע ליותר מ-20 מעלות! כשבמישור חם מאוד, בסטפנצמינדה תתעטפו בסוודרים ותרצו כובע.
הכביש החדש קווטי–קובי: מנהרות וגשרים
הדרך עוברת עכשיו שדרוג רציני. בין הכפרים קווטי וקובי בונים כביש חדש באורך 23 ק״מ: חמש מנהרות וחמישה גשרים. המנהרה הראשית באורך 9 ק״מ עוברת מתחת למעבר הצלב — זו המנהרה הארוכה ביותר בגאורגיה. וגשר הקשת הגדול ביותר במדינה יהיה בגובה 166 מטר מעל הערוץ, ואורכו יותר מ-400 מטר.
למה כל זה: הקטע בין גודאורי לקובי נסגר בחורף לרוב בגלל מפולות שלגים. הכביש החדש יעקוף אותו, וכבר לא יהיה צורך לסגור את הדרך בגלל שלג. הנסיעה מטביליסי לסטפנצמינדה תתקצר מכ-2.5 שעות לשעה ו-45 דקות.
לפי שר התשתיות, הכביש ייפתח ב-2028. קשת הידידות ומעבר הצלב יישארו על הדרך הישנה, כך שבשביל הנופים עדיין שווה לנסוע בה.
האטרקציות של הדרך הצבאית הגאורגית
אם יש לכם רק יום אחד, הכי טוב לנסוע עד סטפנצמינדה, ואם יתמזל המזל עם מזג האוויר — לראות את הקזבק ולעלות לגרגטי (ממליץ בחום). בדרך אפשר לעצור בכמה מקומות עיקריים: לראות את מפגש הארגווי השחור והלבן ולהתפעל מהנוף בתצפית של קשת הידידות. מעבר לסטפנצמינדה לא כדאי לנסוע — תתעייפו מאוד אם צריך לחזור לטביליסי באותו יום.
כשבוחרים טיול או רכב שכור, עדיף רכב גבוה. את האטרקציות העיקריות אפשר לראות גם ברכב רגיל, אבל לא בעונה הקרה. וגם בקיץ, אם רוצים להגיע למקומות כמו ג׳וטה, ערוץ טרוסו או מפלי גוולטי, אי אפשר בלי 4×4.
מבצר אנאנורי ומאגר ז׳ינוואלי
כ-60 ק״מ מטביליסי, על נהר הארגווי, נמצא מאגר מים ענק. למרות שהוא מלאכותי, הוא משתלב יפה מאוד בנוף. סביבו הרים ירוקים וקטיפתיים.
ז׳ינוואלי יפה במיוחד בסתיו (בנובמבר), כשההרים המיוערים סביבו נצבעים בזהב ובאדום, ובגלל הקור והלחות המים מקבלים צבע טורקיז עז. השמיים — כחולים להפליא.
לאורך הדרך ליד המאגר יש הרבה נקודות תצפית, כך שאפשר לצלם את ז׳ינוואלי מזוויות שונות.
אחרי המאגר תראו את מבצר אנאנורי. אי אפשר לפספס אותו — הוא עומד על גבעה כמעט באמצע ערוץ הארגווי, ומבצר ימי הביניים (המאה ה-16) בולט מאוד על רקע המים הטורקיז וההרים הירוקים הכהים.
כשמפלס המים בז׳ינוואלי נמוך, הקרקעית ליד אנאנורי נחשפת, ואז אפשר לראות קטע ישן של הדרך.
פסנאורי ומפגש שני נהרות הארגווי
בכניסה לפסנאורי, כשמגיעים מטביליסי, אפשר לראות תופעת טבע מיוחדת: מפגש שתי זרועות של נהר הארגווי — הארגווי הלבן, שזורם מערוץ חבי, והשחור — מפשאווי. אחרי המפגש רואים לאורך קטע ארוך גבול ברור בין החלק הכהה לבהיר של הנהר. אפיק הארגווי השחור מכוסה צפחה שחורה, ולכן המים כהים. הארגווי הלבן זורם על צפחה גירית לבנה, ולכן מימיו בהירים.
מולדת החינקלי נחשבת למטיולטי — אזור הררי במזרח גאורגיה. פסנאורי היא רק חלק קטן ממנו, אבל בגלל המיקום שלה ממש על הדרך הצבאית היא הפכה לכפר המפורסם ביותר באזור, ונחשבת למקום שבו המציאו את החינקלי. אז שווה לטעום את המנה המפורסמת דווקא כאן, באחד מבתי הקפה המקומיים.
גודאורי
אתר הסקי המפורסם נמצא בגובה 2150 מטר, על מדרון רכס הקווקז הגדול. גודאורי מאוד מתפרס לאורך, ואם אתם לא גולשים — יהיה לכם כאן משעמם. מדצמבר עד מרץ כאן תוסס ועמוס.
קשת הידידות בין העמים
קשת הידידות נמצאת כמעט על מעבר הצלב, ממש ליד הדרך, 126 ק״מ מטביליסי, בגובה 2385 מטר.
זה מבנה גדול למדי — תצפית עם קיר פסיפס וקשתות בחצי עיגול, שנבנתה ממש מעל ערוץ הארגווי. הקשת מוקדשת ל-200 שנה לחתימת חוזה גאורגייבסק, והמעצב שלה הוא זוראב צרטלי. קירות הקשתות מקושטים בפסיפס עם סצנות מההיסטוריה של גאורגיה, בבתים מהפואמה "עוטה עור הנמר" של שותא רוסתאוולי ובתאריכים 1783–1983. מהתצפית נפתח נוף מדהים לערוץ הארגווי ולהרי הקווקז, ורואים גם אגם מלאכותי בצבע טורקיז.
ליד הקשת מוכרים פירות ומזכרות ויש בית קפה קיצי, אבל שום דבר מיוחד. המחירים גבוהים. בדרך כלל יש כאן הרבה אנשים ותור ארוך לשירותים, אז עדיף לא לעצור כאן לארוחה — רק ליהנות מהנוף ולהמשיך.
בפעם האחרונה הייתי שם באמצע אפריל, ועדיין היה הרבה שלג. כמה ימים אחר כך ירד כל כך הרבה שלג שסגרו את הדרך לכמה ימים.
מעבר הצלב
מעבר הצלב הוא הנקודה הגבוהה ביותר בדרך — 2395 מטר. שמו בא מהצלב שהציב הגנרל ירמולוב כדי לסמן את הנקודה הגבוהה ביותר, במחצית הראשונה של המאה ה-19. כבר ב-1769 קיבל כאן המלך הגאורגי ארקלה השני צבא רוסי קטן בראשות הגנרל טוטלבן. במעבר נמצאת תצפית קשת הידידות, שהוקמה ב-1983. ממנה נפתח נוף מרהיב לערוץ הארגווי הלבן.
המפל בארשה
זה אחד המקומות הפחות מוכרים בדרך. כדי להגיע למפל צריך ללכת יותר משעה ברגל מהכביש. אני נסעתי בדרך עפר ברכב שטח, אבל עדיין נשאר מרחק לא קטן, ולכן צילמתי אותו מרחפן.
בעצם יש כאן שלושה מפלים, מעל הכפר ארשה, על נהר צ׳חטיסקלי. בתרגום מגאורגית שמם "דמעות הגבר", "הזקן" ו"צמת העלמה". מהכביש רואים רק את "הזקן".
כמו תמיד, לשמות כאלה יש אגדה מקומית על אהבה טרגית — על בחור ובחורה שאהבו זה את זה, אבל הוריה של הבחורה הסכימו להשיא אותה לאדם חשוב ועשיר. לפי האגדה, במקום הזה הופיע המפל "צמת העלמה" (כ-30 מטר), ומעליו מפל שבו המים יורדים בטיפות — "דמעות הגבר". האהוב נשאר נאמן לאהבתו עד זקנה, והמפל "הזקן" מסמל את הנאמנות הזו.
גובהו 20 מטר. כל אחד משלושת המפלים יפה בדרכו: "הזקן" נמוך יותר ורואים אותו טוב מהכביש, מעליו "צמת העלמה", ולמעלה — "דמעות הגבר".
הכפר סנו
בקרב הגאורגים המקום מוכר בעיקר כמקום הולדתו של איליה השני, הפטריארך של גאורגיה. התיירים מגיעים לעמק ג׳וטה וסנו בשביל נופים עוצרי נשימה של הרים ירוקים וצוקים, ובשביל השקט של טבע שהציוויליזציה לא נגעה בו.
יש כאן מגדל שמירה עתיק. להיכנס פנימה אי אפשר, אבל אפשר להתקרב מעבר לחומה — משם נפתח נוף מדהים להר קזבק, ואפשר לצלם תמונות נהדרות עם המגדל בחזית וקזבק ברקע. לדעתי הנוף לקזבק מסנו יפה אפילו יותר מאשר מסטפנצמינדה — רואים את שתי הפסגות.
ועוד עובדה מעניינת: כאן צילמו את הסרט הרוסי "תנועה למעלה" — על הניצחון האגדי של נבחרת הכדורסל של ברית המועצות על נבחרת ארה״ב.
בכניסה לסנו, מימין, תראו סלעים ענקיים עם פני אדם חצובים. את הפסלים יצר פסל מקומי, מרב פירנישווילי.
הוא עובד עם מכשיר מעניין — משהו כמו מבער בטמפרטורה גבוהה מאוד, שעובד על בנזין ושורף 13 ליטר בשעה. על פסל אחד הוא עובד כ-50 שעות.
קזבגי וגרגטי (כנסיית השילוש הקדוש)
קזבגי — זה השם של סטפנצמינדה בתקופה הסובייטית. בדיבור ועל המרשרוטקות עדיין משתמשים הרבה בשם הישן.
גרגטי הוא כפר על הגדה שמול סטפנצמינדה של נהר הטרק, למרגלות הר קזבק. מעליו מתנשאת כנסיית השילוש הקדוש, גרגטיס סמבה — הכנסייה היחידה באזור בסגנון צלב-כיפה. המבנה מהמאה ה-14. ב-1795 הסתירו בה את הקודשים של הכנסייה הגאורגית: הצלב של נינו הקדושה וחלק משרידי השליח תומא.
ב-2019 נסללה לכנסייה דרך חדשה מסטפנצמינדה, אבל בחורף היא סגורה לרוב כלי הרכב בגלל שלג וקרח. התושבים המקומיים מעלים תיירים ברכבי השטח שלהם. לא ממליץ לעלות לכנסייה ברכב שלכם מדצמבר עד אפריל — זה יכול להיות מסוכן.
הקזבק (5047 מטר) מוסתר לעיתים קרובות בערפל ועננים, ולכן קיבל את הכינוי "ההר הביישן". לראות אותו — זה מזל גדול. הקזבק הוא הר געש כבוי, הנמוך מבין ה"חמשת-אלפיים" של הקווקז הגדול. הסיכוי הגבוה ביותר לראות אותו בבירור — בזריחה או בשקיעה.
בסטפנצמינדה יש מבחר לא רע של בתי קפה, מסעדות ובתי הארחה, אבל אל תצפו לשירות ברמה גבוהה או לאוכל מיוחד במיוחד. אפשר לאכול במסעדה של המלון Kazbegi Rooms Hotel — מלון 4 כוכבים מצוין.
מפלי גוולטי
אחרי סטפנצמינדה (ערוץ דריאל), כמעט על הגבול עם רוסיה, נמצא מפל יפה על נהר גוולטיסצקלי, בגובה 25 מטר וברוחב 2 מטר. כדי לראות אותו צריך רכב שטח, או ללכת חלק מהדרך ברגל (כ-3 ק״מ), ולהשאיר את הרכב בכפר גוולטי. התושבים המקומיים יכולים גם להסיע אתכם לשם מסטפנצמינדה.
כדי להגיע למפל הגדול, צריך לפנות מיד אחרי השלט הזה ולחצות את הגשרון. מכאן תלכו בשביל צר שעולה למעלה.
השביל צר, ציורי ועולה בהר — היזהרו. אבל המפל באמת יפה מאוד ושווה את המאמץ.
הדרך הצבאית הגאורגית על המפה + מסלול
הכנתי מפה וסימנתי עליה את המקומות ששווה לראות בדרך. אם תיסעו לבד — תשתמשו בה.
שאלות נפוצות על הדרך הצבאית הגאורגית
כמה זמן נוסעים בדרך הצבאית הגאורגית לקזבגי?
בלי עצירות — כ-3 שעות. אבל כל העניין בנסיעה הוא העצירות, אז עם אנאנורי, קשת הידידות וגרגטי זה יום שלם.
האם הדרך פתוחה בחורף?
כן, אבל בשלג כבד סוגרים אותה, לפעמים לכמה ימים. שלג יש כאן גם באפריל וגם באוקטובר, אז בכל עונת מעבר בדקו את מצב הדרך לפני הנסיעה.
צריך רכב 4×4?
בקיץ, לסטפנצמינדה — לא. בחורף ולנסיעות לג׳וטה, טרוסו ומפלי גוולטי — כן.
אפשר לעבור את הדרך ביום אחד?
לסטפנצמינדה וחזרה — כן. הלאה באותו יום לא ממליץ: תתעייפו מאוד.
קריאה נוספת:
המלונות הכי מיוחדים בהרי גאורגיה
