גרגטי וסטפנצמינדה (קזבגי)

אחת האטרקציות המשמעותיות, המוכרות והמתוירות ביותר בגאורגיה היא כנסיית השילוש הקדוש בגרגטי, ליד קזבגי. טיולים אל ההר עם הכנסייה נכללים בהרבה תוכניות טיול.

גרגטי וקזבגי בקצרה

• איפה: הכפר סטפנצמינדה (קזבגי), כ-160 ק"מ מטביליסי לאורך הדרך הצבאית הגאורגית, כמעט 3 שעות נסיעה.
• איך מגיעים: מרשרוטקה (מיניבוס) מתחנת האוטובוסים דידובה ב-15–20 לארי. הן יוצאות בערך פעם בשעה, האחרונה בסביבות 18:00.
• העלייה לכנסייה: 1.5–2 שעות ברגל בדרך המתפתלת, או ברכב 4×4 מקומי.
• מתי לנסוע: מסוף האביב ועד הסתיו. בחורף הדרך לכנסייה מכוסה שלג, ואת הדרך הצבאית הגאורגית סוגרים לפעמים בזמן שלגים כבדים.
• כמה זמן צריך: לכנסייה עצמה מספיקות 3–4 שעות, אבל עם הדרך מטביליסי זה יום שלם. עדיף להישאר לפחות לילה אחד.

סטפנצמינדה

כדי לראות את כנסיית השילוש הקדוש, צריך להגיע למרכז המחוזי קזבגי (כך נקרא המקום בתקופה הסובייטית). לפני כמה עשורים שינו את שמו לסטפנצמינדה (סטפן הקדוש). אפשר להגיע לקזבגי ולכנסייה האגדית מיד אחרי מעבר הגבול "ורחני לארס", או מהכיוון ההפוך – מטביליסי. המקום נמצא על הדרך הצבאית הגאורגית.

האטרקציות של קזבגי

האטרקציה המרכזית של הכפר היא כנסיית השילוש הקדוש, שאליה מגיעים תיירים מכל העולם. בשנים האחרונות של השלטון הסובייטי, ב-1988, בנו רכבל אל הכנסייה, אבל תושבי הכפר הרסו אותו כמבנה שמחלל את המקום הקדוש. בזמנו הקומוניסטים אסרו להתפלל בכנסייה, אבל המקום תמיד משך תיירים והדרך אליו מעולם לא ננטשה. בכפר סטפנצמינדה עצמו אין אטרקציות מיוחדות, מלבד המוזיאון שבו שמורים אוצרות האזור: הדלת של מערת בטלמי, השרשרת שבעזרתה טיפסו הנזירים אל המערה והממצאים שנמצאו בה.

גרגטי

כנסיית השילוש הקדוש – מקום קדוש על רקע ההרים

לכנסיית השילוש הקדוש קשורות הרבה אגדות ומיתוסים. לפי אחת מהן, היא נבנתה במקום מקדש פגאני עתיק. יש אפילו שאומרים שגם היום הכמרים מסתירים בה פסל אבן בדמות איל. הכנסייה נבנתה כמקום מסתור לאוצרות הכנסייה האורתודוקסית הגאורגית בתקופות של פלישות, כשכובשים זרים חיללו מקומות קדושים נוצריים. היא בנויה מגושי אבן ענקיים שהביאו מהעמק. לפי אגדה אחרת, לא היו מספיק אבנים כדי לסיים את הבנייה. בערב הגברים המאוכזבים הלכו לישון, כדי לצאת בבוקר למקום הרחוק שממנו הביאו את האבנים, אבל כשהתעוררו ראו כנסייה גמורה עם כיפה. הכנסייה בגרגטי נבנתה במאה ה-14, והיא המבנה העתיק ביותר בסגנון כיפה וצלב באזור חבי. המתחם כולל כנסייה ומגדל פעמונים. הפנים צנוע ומחמיר, כמו האופי של בני ההרים ששומרים עליה. אין בה ציורי קיר, נשתמרו רק כמה שברים של ציורים ישנים, ויש להם ערך היסטורי יותר מאשר קישוטי. ברוב הקירות אין אפילו טיח. בגלל החלונות הצרים והיעדר החשמל, בפנים די חשוך. מבחוץ הכנסייה מעוטרת בצניעות בתבליטים ובגילופי אבן. גרגטי היא כנסייה בת שתי קומות, אבל הקומה השנייה, שבה שמורים חפצים יקרי ערך, מוסתרת מהמבקרים וממי שלא מכיר את המבנה. את הכבוד לשמור על אוצרות הכנסייה קיבלו לא רק הנזירים, אלא גם תושבי הכפר. בעבר, אפילו בשנות מלחמה קשות, לא גייסו לצבא את גברי חבי מהכפרים הסמוכים: הלוחמים האמיצים היו צריכים להגן על כנסיית גרגטי ועל האוצרות שהופקדו בה. אם מהמגדל הגיעה ידיעה שצבא האויב עצום ואין מספיק כוח להגן על הכנסייה, העבירו את כל האוצרות למערת בטלמי.

כנסיית גרגטי – הזמנים החדשים

בסוף המאה הקודמת חידשו את המנזר בגרגטי. גם הוא אחד המקומות החשובים לתיירים. הנזירים דואגים שהצליינים לא יחללו את המקום הקדוש ושומרים על הניקיון בכנסייה. מה שמושך לכאן תיירים הם נופי ההרים, יפים מכל תיאור. ברקע הכנסייה ומגדל הפעמונים – המדרונות הדרומיים של רכס הקווקז הגדול, וקצת יותר רחוק מתנשא הר קזבק המלכותי. כדי לראות את הפסגה כדאי להגיע ביום בהיר, אבל מזג האוויר בהרים משתנה וקשה לדעת מתי היא תיראה. יש אמונה שההר מראה את פסגתו רק לאנשים עם הילה חיובית. אגדות סביב הכנסייה ממשיכות להיוולד גם בזמננו. בשנות ה-30 הקומוניסטים, שאסרו תפילה וסגרו את המנזר, הציתו את הכנסייה יחד עם האיקונות שבתוכה. הכנסייה בערה שלושה ימים, אבל לא היא ולא מה שבתוכה נפגעו – רק פניה של מרים באיקונה המופלאה של אם האלוהים מגרגטי הושחרו מפיח. האיקונה עדיין נמצאת בכנסייה, והרבה אנשים מרגישים לידה רוחניות. היא צוירה על בד במאה ה-17. בעבר הגיעו לגרגטי צליינים מאזורי קרסנודר וסטברופול ומאזורים אחרים בצפון הקווקז כדי להתפלל מול האיקונה. ב-28 באוגוסט 1989, בחג עליית מרים, המאמינים ראו בשטח המנזר נס שקשה לתאר, שאותו כינו הופעת מרים הבתולה: במשך 20 דקות דמותה ריחפה באובך מול עיניהם של תיירים ותושבים רבים. בכל שנה, ב-16 ביולי, חוגגים בגרגטי את חג "גרגטובה", שנקרא גם "יום האהבה הרוחנית". ביום הזה כל תושבי הכפר מתאספים ליד הכנסייה, וסוכנויות טיולים מארגנות סיורים. בשונה מיום ולנטיין, החג מוקדש לאהבה לאלוהים, רגש טהור ורוחני. חוגגים אותו בכל גאורגיה, אבל בגדול במיוחד – בכנסיית השילוש הקדוש, שם נערכות תפילה וטקס חגיגיים.

מערת בטלמי (מערת בית לחם) – מנזר מערה אגדי בלב ההר

באחד מסלעי הר קזבק מסתתר מנזר המערה האגדי בטלמי. לפי המסורת, במערה הזאת מצא יוסף מחבי את אוהל אברהם, שעמד בלי עמודים ובלי חבלים. מאוחר יותר האוהל ניתן במתנה למלך הגאורגי האחרון, ארקלה השני. בדמות האוהל הזה נבנתה כנסייה קטנה מאלומיניום, שהועלתה גבוה אל הר קזבק במסוק והוצבה בברכת הפטריארך איליה השני. מדי פעם הנזירים עורכים בה תפילה. את מיקום המערה מכירים נזירי מנזר גרגטי ותושבי סטפנצמינדה. לפי האגדה, אפשר היה לטפס אליה רק בעזרת שרשרת, ורק מי שנפשו טהורה. היום אפשר לראות קטע מהשרשרת במוזיאון בכפר. לפי אמונה אחרת, לכאן הגלו נזירים שהפרו את נדר הפרישות. על קיומה של בטלמי ידעו תמיד, אבל בני זמננו גילו אותה מחדש ב-1948. הממצאים שנמצאו אז במערה שמורים במוזיאון סטפנצמינדה. בלי ציוד טיפוס מקצועי אי אפשר להגיע לבטלמי, ולכן רוב התיירים מכירים אותה רק מסיפורי המדריכים. גם למערה, כמו לכנסייה, קשורות אגדות רבות. לפי אחת מהן, מאה צעירים מבני ההרים הביאו לכאן בשקי אוכף את אוצרות המלכה תמר, הסתירו אותם ואז הרגו זה את זה כדי לא לגלות את הסוד. האוצרות לא נמצאו עד היום. אגדה נוספת מתוארת בפואמה "הנזיר" של איליה צ'בצ'בדזה: האב הקדוש שחי במנזר קרא כל בוקר בכתבי הקודש, והספר נתמך בקרן אור שחדרה לתא. פעם הנזיר נתן מחסה לרועה שאבדה בדרך, ואחר כך חשק בה. בכעס פנה לאלוהים בטענה ששלח לו מפתה. למחרת, כשרצה שוב לקרוא, ניסה מתוך הרגל להניח את הספר על קרן השמש, אבל הספר נפל – וכך הבין שהחסד עזב אותו. במשך זמן רב, בתקופת הפלישות של הערבים והפרסים, שמרו בגרגטי, ומאוחר יותר במערת בטלמי, את הצלב המקורי של נינו הקדושה, שוות השליחים, העשוי מזמורת גפן וקלוע בשערותיה, וגם חלק מצלב הקודש. לנשים אסור להיכנס למערה.

טיפוס על הר קזבק

הר הגעש הכבוי קזבק (5033 מ') מושך גם מטפסים בלי הרבה ניסיון, כי זו פסגה לא קשה. העלייה במסלול הקל נמשכת יומיים. היום הראשון מסתיים בתחנה המטאורולוגית, שם אפשר להקים אוהל בגובה 3675 מטר. המטפסים צריכים לעבור הפרש גובה של כמעט שניים וחצי קילומטרים, ולכן חייבים לעצור לאקלום ולהרגיל את הגוף לאוויר הדליל. כדי להגיע לתחנה המטאורולוגית, הולכים מערבה מכנסיית גרגטי בשביל שבקושי רואים אותו. אם יש מזל, פוגשים אנשים מהעמק שמעלים אספקה למטאורולוגים וממשיכים איתם. השביל מוביל לקרחון שאפשר לעבור בלי דורבנות. מהכנסייה עד הקרחון – שישה קילומטרים. התחנה המטאורולוגית היא מבנה אבן מוארך, עם אנשים שגרים בה באופן קבוע: הם יאפשרו ללון בבניין התחנה ב-60 לארי, או להקים אוהל בשטח התחנה ב-10 לארי. במרחק מה אפשר להקים מחנה בחינם לגמרי. בערב מדליקים בתחנה גנרטור, כך שאפשר להטעין טלפונים ומכשירים אחרים. בתחנה המטאורולוגית אפשר לשכור ציוד טיפוס (דורבנות, גרזן קרח) ולקנות קצת אוכל, אבל המחירים גבוהים פי 10 מאשר בעמק. מהתחנה עד הפסגה – 1,300 מטר הפרש גובה. אם הולכים בשביל העוקף ולא במסלול הישיר, אפשר לחזור ביום אחד. המסלול הישיר נחשב קשה ודורש כ-4 ימים. ביום השני של העלייה, באזור השלג הנצחי, אפשר למצוא את מערת בטלמי (4,100 מ') שתוארה למעלה, שנמצאת באחד ממסלולי הטיפוס בסלע אנדזיט, ולבקר בכנסיית האלומיניום הקטנה. באיזה מסלול ללכת כדי לעבור ליד המערה – אפשר לשאול את צוות התחנה.

קשת ידידות העמים

בדרך לטביליסי כדאי לעצור ליד האנדרטה "קשת ידידות העמים". היא הוקמה ב-1983 על מעבר הצלב (ג'ווארי), לכבוד 200 שנה לחתימת הסכם גאורגייבסק. יצירתו של הפסל זוראב צרטלי היא מעין תצפית, שממנה נפתח נוף על גודאורי. הקשת הייתה חלק מ"טריפטיכון" פיסולי: החלק השני, ה"תאום", הוא אנדרטה שהוצבה במוסקבה בכיכר טישינסקאיה. החלק השלישי הוצב בכניסה לטביליסי, אבל בתחילת שנות ה-90 פוצץ מסיבות פוליטיות.

את קשת הידידות מעטר פסיפס, כמקובל בתקופה הסובייטית, ובאנדרטה במוסקבה המילים "עבודה", "שלום", "אחדות" ו"אחווה" שזורות באותיות האלפבית הגאורגי והקירילי. את הקשת רואים בדרך מרוסיה לגאורגיה ובחזרה. מוכרים שם גם כובעים מסורתיים ומזכרות אחרות. מהתצפית יוצאות תמונות מעולות של ההרים והערוצים.

מידע שימושי לתיירים

• בקווקז היה נהוג ללכת ברגל לכל כנסייה, במיוחד אם נדרו נדר, ויש מי ששומרים על המנהג גם היום. העלייה בדרך המתפתלת לכנסיית השילוש הקדוש נמשכת 1.5–2 שעות. אבל הדור הצעיר, המבוגרים והתיירים מעדיפים לנסוע ברכב. לעזרתם באים נהגי מונית מקומיים, שמעלים תיירים וצליינים לכנסייה ברכבי שטח בערך ב-30 לארי.
• ליד המנזר יש מעיין עם מים קדושים, כך שאין טעם לסחוב איתכם הרבה מים בעלייה.
• הכפר סטפנצמינדה נמצא גבוה בהרים, אז לא משנה כמה חם בשפלה של גאורגיה – קחו בגדים חמים ונעליים נוחות לעלייה לכנסייה.
• נשים צריכות חצאית מתחת לברך וכיסוי ראש כדי להיכנס לכנסייה, גברים – מכנסיים ארוכים, במכנסיים קצרים לא נכנסים. אם שכחתם, בדרך כלל אפשר לקחת חצאית ומטפחת בכניסה.
• חינקלי! בני ההרים מכינים חינקלי לפי מתכון מיוחד, ולכן הם טעימים במיוחד. כדאי מאוד להיכנס לחינקלייה בסטפנצמינדה ולטעום.

טיול יומי מטביליסי לקזבגי

הדרך הפופולרית ביותר להגיע לקזבגי היא להזמין טיול מטביליסי. אם אתם תיירים רגילים, לא מטפסים ולא צליינים, יום אחד מספיק בהחלט כדי להכיר את המקום. קחו בחשבון שלגרגטי אפשר לעלות רק מאמצע אפריל ועד נובמבר. אמנם מ-2019 יש לכנסייה כביש אספלט חדש, אבל בחורף הוא מכוסה שלג ואף אחד לא מפנה אותו.

איך מגיעים מטביליסי לקזבגי

• מטביליסי לקזבגי (סטפנצמינדה) יוצאות מרשרוטקות מתחנת האוטובוסים דידובה. זו הדרך הזולה ביותר להגיע לכפר – הנסיעה עולה רק 15–20 לארי. המרחק בין טביליסי לסטפנצמינדה הוא כ-160 ק"מ, והנסיעה נמשכת כמעט 3 שעות. אפשר לנסוע מטביליסי גם במונית, והמחיר תלוי ברכב ובסוג הדלק: רכב על גז ייקח 150–200 לארי, על בנזין או דיזל – 250–300 לארי ויותר. בנסיעה בקבוצה אפשר לחלק את המחיר בין הנוסעים.
• בכפר סטפנצמינדה יש מלונות והרבה בתי הארחה, שבהם אפשר ללון.

עוד על גאורגיה:

המלונות הטובים ביותר בהרי גאורגיה

קניון מרטווילי – פלא במרכז גאורגיה

הפארק הדנדרולוגי בשקווטילי ליד בטומי

Victor Chkhobadze