הרפובליקה האוטונומית אג'ריה היא אחד האזורים של גאורגיה, בדרום-מערב המדינה. שטח האוטונומיה 2.9 אלף קמ"ר, והאוכלוסייה כ-400 אלף איש. חצי מתושבי האזור גרים בבירה בטומי, כ-200 אלף איש.
אג'ריה השמשית היא יעד תיירותי פופולרי מאוד. פינה ציורית ומרהיבה שבה ההרים פוגשים את הים. גובה הרי אג'ריה בין 2 ל-3 אלף מטר מעל פני הים.
לחלק החופי של אג'ריה יש אקלים סובטרופי חם ולח. בסוף האביב, כשבהרי אג'ריה עוד יש שלג, חוף הים השחור כבר חם. זו הזדמנות ייחודית לגלוש בשלג ולשחות בים באותו יום.
אבל אג'ריה כפולה לא רק באקלים. האזור נמצא בצומת של תרבויות המזרח והמערב, הנצרות והאסלאם. זה משתקף בתערובת מדהימה של סגנונות אדריכלות, פולקלור, אורח חיים ומסורות קולינריות. אג'ריה היא קליידוסקופ אמיתי, שבו הרבה אלמנטים מנוגדים מתחברים לקוקטייל מסחרר של רשמים ורגשות עזים.
היסטוריה קצרה של האזור
בימי קדם אדמות אג'ריה של היום היו חלק מקולכיס האגדית, ממלכה שהתקיימה במאות ה-6 עד ה-3 לפני הספירה. מניחים שיאסון הפליג אחרי גיזת הזהב בערך למקום שבו נמצאת היום העיר קוטאיסי, אולי לנוקלקווי. יש גם גרסה שבגוניו, לא רחוק מבטומי, נהרג אחיה של מדיאה, שניסה להחזיר את אחותו. ולכבודו נקראו האדמות האלה אפסרוס.
דרך הרי אג'ריה עברו דרכי מסחר חשובות, כולל דרך המשי הגדולה. מהמאה ה-1 אזור אג'ריה היה הגבול של האימפריה הרומית, ואחר כך של האימפריה הביזנטית.
במאה ה-2 אג'ריה נכנסה ללזיקה (שם אחר: אגריסי). הממלכה הזאת הייתה במשך זמן מה חלק מהאימפריה הביזנטית. מדי פעם אג'ריה עברה לשלטון האימפריה הסאסאנית האיראנית ואימפריית טרביזונד. במאה ה-7 שטח אג'ריה היה יחידה מנהלית עצמאית.
בתחילת המאה ה-11 האזור נכנס לממלכת טאו-קלרג'תי והפך לחלק מגאורגיה הפאודלית. מהמחצית השנייה של המאה ה-12 ועד סוף המאה ה-14 אג'ריה הייתה נסיכות נפרדת בתוך מסחטי, והותקפה באופן קבוע על ידי שבטים סלג'וקים ומונגולים-טטרים. בערך באמצע המאה ה-15 אג'ריה עברה לשלטון האצילים הגאורגים אבשידזה.
אבל כבר בשנות ה-70 של המאה ה-15 אג'ריה נקרעה מגאורגיה ועברה ל-300 שנה לשלטון האימפריה העות'מאנית. השטח חולק לסנג'קים של אג'ריה ובטומי. בתקופת השלטון הטורקי האזור שקע, והפך למרכז של סחר עבדים.
במלחמת רוסיה-טורקיה של 1877-1878 רוסיה כבשה את אג'ריה מהאימפריה העות'מאנית. לפי החלטת קונגרס ברלין ב-1878 האזור עבר לאימפריה הרוסית, ובהיסטוריה שלו התחילה תקופה חדשה.
ב-1921 אג'ריה נכנסה לגאורגיה הסובייטית כאזור אוטונומי. צריך לציין שכשסימנו את הגבול, לנין נתן לטורקים את רוב האדמות הגאורגיות. ומאז יותר מחצי מהשטח של אג'ריה ההיסטורית נמצא בטורקיה.
אחרי הכרזת העצמאות של גאורגיה ב-9 באפריל 1991, אג'ריה הפכה לרפובליקה אוטונומית בתוך גאורגיה.
הדגל של אג'ריה
המעמד האוטונומי בתוך גאורגיה אומר שלרפובליקה של אג'ריה יש דגל משלה. לפי ויקיפדיה, הדגל המודרני של אג'ריה אושר ביולי 2004, אחרי מהפכת הוורדים. זה בד עם 7 פסים אופקיים שווים בכחול ולבן. בפינה העליונה ליד התורן יש את דגל חמשת הצלבים של גאורגיה. הפסים הכחולים מסמלים את הים השחור, והלבנים את הטוהר.
הבירה של אג'ריה
בירת האזור האוטונומי אג'ריה היא בטומי. היום זו עיר מודרנית, צומת נמל חשוב ואתר הנופש הכי פופולרי על הים השחור בגאורגיה.
האזכור הראשון של בטומי הוא מהמאה ה-4 לפני הספירה: אריסטו הזכיר את הכפר בטוס. ובכל זאת אפשר לקרוא לבירת אג'ריה יישוב די צעיר: לפני 200 שנה השטח של בטומי של היום היה רק ביצות ואגמים. מישור ההצפה של נהר צ'ורוחי תפס כמעט את כל השטח של השדרה החדשה של היום. לכן בטומי התחילה להתפתח די מאוחר לעומת יישובים אחרים סביבה.
בטומי התחילה להפוך מכפר קטן למרכז מסחר חשוב ב-1850, כשנפתח קו הספנות הראשון בין רוסיה לטורקיה. האימפריה הרוסית הבינה את החשיבות והנוחות של הנמל של בטומי, ולכן תרמה מאוד לפיתוח היישוב. בזמן הכיבוש הרוסי של אג'ריה גרו בבטומי כ-3,000 איש. רק 19 שנה אחר כך האוכלוסייה גדלה ל-28,000.
הזרז העיקרי להתפתחות המהירה של העיר היה הסחר בנפט אזרבייג'ני. עד 1900 כרבע ממוצרי הנפט בעולם נמכרו דרך בטומי. המסים שקופת העיר קיבלה מהסחר הזה היו כל כך גדולים שהם אפשרו פרויקטים גדולים ויקרים כמו בניית שדרת החוף, הגן הבוטני, פארקים עירוניים ועוד. עד היום הם כרטיס הביקור של העיר והגאווה הגדולה של תושבי בטומי.
שם העיר בא מהמילה היוונית העתיקה "Βαθύς" (בטוס), שפירושה המילולי "מפרץ עמוק": מפרץ בטומי הוא השני בעומקו בים השחור. בימי הביניים קראו לעיר "בטום", וב-1878 היא קיבלה שם חדש, באטום. ורק ב-1936 אושר השם הנוכחי: בטומי.
היום גרים בעיר עד 300 אלף איש. בטומי היא היעד התיירותי הכי פופולרי בגאורגיה, והעיר משלבת להפליא היסטוריה ומודרניות. הרשויות שומרות על האותנטיות של החלק ההיסטורי הישן של העיר, ומפתחות שכונות חדשות עם מתחמי מגורים מודרניים.
בגלל הביקוש העצום לנדל"ן בבטומי, בעשור האחרון העיר גדלה בצורה מדהימה על חשבון שטחים ריקים ופרברים. קווי המתאר של בטומי השתנו לגמרי, ושכונות חדשות עם גורדי שחקים ענקיים ויפים הפכו לחלק מלא של העיר והזיזו מאוד את המרכז הגאוגרפי שלה.
האג'רים (האוכלוסייה)
כדי לענות על השאלה מי הם האג'רים, צריך להבין איך הקבוצה האתנוגרפית הזאת נוצרה. מבחינה אתנית, האוכלוסייה המקורית של אג'ריה מגיעה מעמים גאורגיים עתיקים, בעיקר גורים ולאזים. הלאזים ישבו בעיקר בשטחים מטרבזון עד צ'ורוחי, ובפנים הארץ, מצ'ורוחי עד אימרטי, גרו הגורים.
המונח אג'ריה הופיע בימי הביניים, ומאז נוצרה בהדרגה תת-קבוצה אתנית מיוחדת שנקראת אג'רים. הגורם העיקרי לשינוי הזה היה כיבוש השטח של אג'ריה של היום על ידי האימפריה העות'מאנית.
לתרבות של האג'רים יש ייחוד, והיא שונה מכל שאר חלקי גאורגיה. למשל, הלבוש הלאומי האג'רי הוא לא צ'וחה, כמו אצל רוב העמים הגאורגיים, אלא חליפה צמודה ונוחה. הבגדים האלה היו מעשיים יותר בתנאים של מלחמות קבועות והצורך להסתתר בהרים.
כמו בכל גאורגיה, גם באג'ריה שולטת תרבות של הכנסת אורחים וסעודות רועשות עם סדר הרמות כוסית מסורתי (הראשונה: "לאלוהים ולשלום"), שירים וריקודים. הריקודים האג'ריים הם הכי דינמיים ואנרגטיים, והמרהיבים "אצ'רולי" ו"חורומי" מוכרים בכל העולם.
לשירי העם יש מקום מיוחד בתרבות של האג'רים. הם משקפים את ההיסטוריה המורכבת של העם ואת המאבק הנצחי שלו על אדמתו: פוליפוניה עשירה ומורכבת שעוצרת את הנשימה ולא משאירה אף אחד אדיש.
דת
אג'ריה, כחלק מגאורגיה, התגבשה במאה ה-20 על בסיס דתי: זה היה האזור היחיד בגאורגיה שבו שלטה האמונה המוסלמית. כמובן, זה מוסבר ב-300 שנות השלטון הטורקי באזור, שבהן נוהלה מדיניות אינטנסיבית של איסלום כפוי של האוכלוסייה הנוצרית.
עם הזמן הכובשים הצליחו לאלץ את האג'רים להמיר את דתם, ושיעור המוסלמים הגיע ל-75-80%. אבל בהרי אג'ריה חלק מהתושבים בנו מרתפים סודיים, שבהם המשיכו להתפלל בסתר לישו. הרי למסורת הנוצרית באג'ריה יש שורשים עתיקים מאוד: מקובל לחשוב שדווקא כאן, במאה ה-1 לספירה, הופיעו הנוצרים הגאורגים הראשונים. שניים מ-12 השליחים של ישו, אנדראס הראשון שנקרא ומתי, אפילו ביקרו בשטח אג'ריה.
חוץ מהכפייה הדתית, הכובשים גרמו נזק עצום גם לייצור היין באזור. הטורקים, שלא הכירו באלכוהול, השמידו כרמים בהמוניהם והרסו מאות יקבים מקומיים, מרני.
המצב היום שונה לגמרי. האג'רים הצליחו לשמור על הזהות הלאומית שלהם לאורך מאות שנים ועל התרבות הלאומית. אחרי גירוש הטורקים, תושבי אג'ריה חזרו לשורשים הנוצריים, וחלק מהאזור חזר לאורתודוקסיה. היום בעיקר אג'רים בכפרים נשארו מוסלמים. בוויקיפדיה כתוב בטעות ששיעור המוסלמים באג'ריה מגיע ל-25%, אבל בפועל הם הרבה פחות, כ-5-7%.
אג'ריה סובלנית לכל הדתות, והזכות לבחור דת מעוגנת בחוקה של המדינה. חוץ מהכנסיות הנוצריות המסורתיות, בבטומי יש מסגד, בית כנסת וכנסייה קתולית. יש גם כנסייה ארמנית-גרגוריאנית.
המטבח
המטבח האג'רי דומה בהרבה לשאר המטבח הגאורגי, אבל משתמשים בו פחות בפלפל. כמעט כל המנות האג'ריות לא חריפות, ובדרך כלל זה מאוד מוצא חן בעיני תיירים.
המנה הכי מפורסמת היא כמובן "אצ'רולי חצ'פורי". בינואר 2019 היא הוכרה רשמית כמורשת תרבותית לא מוחשית של גאורגיה. חצ'פורי הסירה עם ביצה נאה מוכר בכל העולם, וב-2018 חברת הייעוץ האמריקאית "Af&Co" בחרה באצ'רולי כ"מנת השנה".
במטבח האג'רי יש מבחר גדול של מוצרי חלב: נדוגי, קאימאגי, מצוני, קראקי וסוגי גבינה שונים. כל אלה משמשים הרבה בהכנת מנות אג'ריות מסורתיות.
במטבח האג'רי משתמשים בבשר עוף יותר מבאזורים אחרים: עוף, הודו, שליו. מנות דגים נפוצות מאוד.
בגלל הלחות הגבוהה לא מגדלים באזור חיטה. הדגן העיקרי הוא תירס, ומכינים ממנו פיתות שנקראות "מצ'אדי".
כרטיסי הביקור של המטבח האג'רי הם גם הגבינה המטוגנת המיוחדת "בוראנו", גלגלי בצק ברוטב שום "סינורי", בשר בקר "יאחני", "מלחטו-לוביו" וביצים מקושקשות "צ'ירבולי".
באזורים ההרריים של אג'ריה מייצרים יין רוזה ייחודי מזן הענבים המקומי צ'חאוורי. הוא לא גדל בשום מקום אחר בעולם, והיין ממנו נחשב מרפא.
אתרי הנופש של אג'ריה
הפוטנציאל הטבעי של אג'ריה מגוון מאוד. האוטונומיה היא לא רק מרכז תיירות הים של גאורגיה, אלא יש בה גם אתרי נופש הרריים שמתפתחים מהר. הטבע היפה עד אין קץ של המקומות האלה לא מפסיק להדהים מטיילים. חוץ מהים וההרים, באג'ריה יש הרבה נהרות, מפלים, ערוצי הרים ויערות. לא משנה מה אתם מעדיפים, חופשה באג'ריה תהיה בלתי נשכחת.
אבל קודם כול אג'ריה מפורסמת באתרי הנופש על הים. לגבי חופשת חוף, יש פרט משותף: אין באג'ריה חופי חול, כל החופים חופי חלוקים.
קובולטי
זה אתר הנופש הראשון של אג'ריה על הים: העיר נמצאת 25 ק"מ צפונית לבטומי. היום אורך החוף בקובולטי יותר מ-10 ק"מ, וכמעט לכל אורכו יש טיילת. ככל שמתרחקים מקו החוף, הלינה זולה יותר והאווירה רגועה יותר. קובולטי היא עיר די פרובינציאלית, אבל בעונת הקיץ היא מתעוררת. העיר מתאימה לחופשה משפחתית שקטה, אבל יש בה גם חיי לילה פעילים למדי: הרבה ברים, בתי קפה ומסעדות עם מוזיקה חיה וריקודים.
צ'קווי
כפר חוף קטן 14 ק"מ מקובולטי ו-12 ק"מ מבטומי. מקום שקט ורגוע, אידיאלי למשפחות עם ילדים. אין הרבה בידור, אבל החוף מאובזר היטב, עם שיפוע מתון, ולא צפוף אפילו בשיא העונה. בצ'קווי מחירי הלינה מהסבירים ביותר על החוף, והקרבה לבטומי ולקובולטי נותנת גישה מצוינת לבידור של העיר. בצ'קווי, בשטח המלון Dreamland Oasis Chakvi, יש אחד מפארקי המים הטובים על החוף.
מחינג'אורי
בעבר הכפר הזה, 6 ק"מ מבטומי, היה יחידה מנהלית עצמאית. אבל ב-2013, אחרי רפורמה, הוא הפך לחלק מבירת אג'ריה. באזור יש מבחר גדול של מלונות (יותר מ-40) והרבה אפשרויות לינה זולות במגזר הפרטי. אורך החוף במחינג'אורי כ-1.2 ק"מ. קו החוף מטופח, והכניסה למים מתונה ובטוחה, מושלמת לילדים.
בטומי
בטומי היא בירת אג'ריה והמובילה הבלתי מעורערת בדירוג אתרי הנופש הטובים בגאורגיה. העיר הזאת היא הגאווה של כל תושב המדינה. כמובן, קודם כול פופולריים החופים של אג'ריה. בטומי מציעה אפשרויות כמעט בלתי מוגבלות לחופשה, וכל שנה העיר שוברת שיאים של מספר תיירים.
בטומי שומרת על שכונות היסטוריות ייחודיות, והחלק החדש של העיר מתמלא בגורדי שחקים ענקיים, מלונות ומתחמי מגורים. זרים קונים דירות בבטומי, כי הם רוצים דירה משלהם על הים. בזכות ההשקעות התשתית של בטומי מתפתחת מהר, והעיר נהיית יפה יותר משנה לשנה.
גוניו, קווריאטי, סרפי
אלה שלושה כפרי חוף נפרדים, 11 ק"מ דרומית לבטומי, לכיוון הגבול הטורקי. הגבולות ביניהם מטושטשים, הם זורמים זה לתוך זה, ויש להם כמעט אותן תכונות תיירותיות. כאן הים הכי נקי בכל חוף אג'ריה, חופים רחבים ויפים מוקפים בהרים ציוריים, ואוויר מרפא בזכות חורשות האקליפטוס שגדלות קרוב.
גודרדזי
גודרדזי הוא גילוי חדש בענף הנופש של האזור. זו הנקודה הכי גבוהה של אג'ריה, והיא נמצאת באזור האלפיני. המיקרו-אקלים המיוחד, שנוצר בגלל הקרבה לים, מאופיין בלחות גבוהה ובמשקעים רבים. בגודרדזי יש את כיסוי השלג הכי עבה בכל גאורגיה.
המתחם נפתח רק ב-2015, ולמרות שהוא צנוע יחסית לעומת בקוריאני וגודאורי, הוא הפך מיד למקום פופולרי אצל מקומיים ואחר כך אצל תיירים זרים. אורך מסלולי הסקי בגודרדזי 13 ק"מ, הגובה מגיע ל-2,400 מטר, יש 2 מעליות סקי, והאורך הכולל של הרכבל 4 ק"מ.
העונה נמשכת מאמצע דצמבר עד אמצע אפריל. למרות שהתשתית של האתר לא מושלמת ועדיין מתפתחת, אנחנו ממליצים לבקר בגודרדזי. אתר הסקי האג'רי נמצא רק 100 ק"מ מחוף הים: הזדמנות ייחודית באמת לשלב חופשת חוף וסקי בטיול אחד.
בשומי
עוד מקום יפה באג'ריה הוא אתר הנופש ההררי הקייצי בשומי. הוא נמצא בערך 95 ק"מ מבטומי ו-7 ק"מ ממעבר גודרדזי, על המדרון המזרחי של רכס ארסיאני. זה אזור תת-אלפיני, בגובה של כ-2,000 מטר מעל פני הים. אתר הנופש נמצא בין יערות מחטניים ציוריים, והאטרקציה העיקרית שלו היא אוויר ההרים הצלול והמלא אוזון.
העונה נמשכת מאמצע יוני עד תחילת ספטמבר. רוב הנופשים הם תושבי בטומי, אחלציחה והסביבה: הם מביאים לכאן את הילדים "להחליף אוויר" ולחזק את המערכת החיסונית. התשתית של בשומי מפותחת למדי: יש הרבה אפשרויות לינה, חנויות, בתי קפה וכל מה שצריך.
אג'ריה ההררית
החלק הזה של האזור הוא הכי מעניין ומבטיח מבחינה תיירותית. במשך הרבה זמן הוא היה אזור גבול של ברית המועצות, ולא היו בו דרכים טובות. בגלל זה אג'ריה ההררית שמרה על צבע אותנטי מיוחד ועל יופי טבעי בתולי. היום היעד התיירותי הזה מתפתח מהר.
יש כאן טבע פשוט פנטסטי, נופים מדהימים עם המון מפלים, נהרות הרים וקניונים. באג'ריה ההררית נשמרו הרבה מבצרים עתיקים, גשרי אבן וממצאים היסטוריים יקרי ערך אחרים. הנה הפינות הכי טובות באג'ריה ההררית שכדאי לבקר בהן.
חלוואצ'אורי
המחוז הזה הוא אחד היפים והעשירים באטרקציות. הוא כולל את בירת האזור בטומי, מעבר הגבול סרפי ו-12 כפרים. כאן זורם נתיב המים הראשי של האזור, נהר צ'ורוחי, שהיובלים שלו יוצרים הרבה מפלים יפים. בחלוואצ'אורי נשמרו כמה מבצרים עתיקים, ובצפון המחוז נמצא הפארק הלאומי מטירלה המפורסם.
קדה
המחוז הזה של אג'ריה נמצא למרגלות ההרים. יש בו כמה אטרקציות, כולל מפל מחונצתי, גשר מקושת עתיק מתקופת המלכה תמר, המבצרים זנדידי, סגורטי וציווסולה, כמה כנסיות עתיקות ועוד מקומות מעניינים. במחוז קדה יש מעיינות של מים מינרליים יקרי ערך, "קוקוטאורי" ו"גונדאורי", עשירים בסידן, מגנזיום ונתרן, ומועילים למחלות של מערכת העיכול. ב-1998 המים המינרליים הגאורגיים "קוקוטאורי" אפילו זכו במקום הראשון בתערוכה יוקרתית בפריז.
חולו
זה אזור הררי במזרח אג'ריה, הכי קשה למעבר באזור. כאן גרים רוב המוסלמים של גאורגיה, ויש הרבה מסגדים. במחוז חולו נמצאים גם המנזר היחיד באג'ריה, סחלטה מהמאה ה-13, והכנסיות האורתודוקסיות העתיקות קלוטה וחיחדזירי. האזור מפורסם באתרי הנופש ההרריים שלו, בשומי וגודרדזי המושלגת. גבוה בהרים נמצאים האגם הירוק היפה להפליא והמבצרים חיחאני, ורדציחה ואוצ'חו.
מחאחלה
באזור הזה יש ערוץ ציורי, שקיבל ב-2012 מעמד של פארק לאומי. הטבע כאן יפה מאוד, עם חורשות אשכרוע אגדיות ויערות קולכיים עתיקים, אבל מחאחלה מפורסמת לא רק בזה. הפארק הלאומי נמצא במפגש של שני נהרות, צ'ורוחי ומחאחלה, ויש בו מפלים מרהיבים, כולל מפל מירווטי בגובה 20 מטר. בפארק חיים בעלי חיים וצמחים נדירים מהספר האדום. את גדות הנהר מחברים כמה גשרים מקושתים עתיקים. בשטח מחאחלה נמצאים מבצר גוורה ואתרים היסטוריים מעניינים נוספים.
האטרקציות של אג'ריה
יתרון גדול של אג'ריה הוא שהאזור קומפקטי ומגוון. ב-3-4 ימים אפשר לבקר באטרקציות העיקריות. אם אתם רוצים להכיר את האזור כמה שיותר טוב, אולי גם שבוע לא יספיק, כל כך הוא עשיר באטרקציות שונות. ויהיה מעניין לכל סוג של מטייל: משפחות עם ילדים, חובבי היסטוריה וארכאולוגיה, אוהבי אקסטרים, חובבי חופשת חוף ואוהבי סקי.
30 האטרקציות המובילות של אג'ריה:
- Nika Hotel and Club. פנינה אמיתית של אג'ריה ההררית. אפשר להגיע לכאן לסיור, ואפשר ללון וליהנות עד הסוף מחופשה בהרים. אוויר נקי ובריא של ההרים הבינוניים, נופים מדהימים, פינות צילום ייחודיות, סדנאות ועוד הרבה מחכים לכם במלון הכי מדהים בגאורגיה. המלון ניקה ופארק פינות הצילום הם מקום אידיאלי להכיר את התרבות המקורית של אג'ריה. מקום שבו מתקרבים לטבע, אבל ישנים בתנאים נוחים. החלונות הפנורמיים של הבקתות מאפשרים להתפעל מההרים המרשימים ישר מהמיטה. והתמונות מניקה הן המזכרת הכי טובה מהחופשה. אם אתם נוסעים לבטומי, לפחות ליום אחד כדאי בהחלט לעצור ב-Nika Hotel and Club.
- החופים. מהחופים של קובולטי ודרומה: צ'קווי, הכף הירוק, ציחיסדזירי, מחינג'אורי, בטומי, גוניו, קווריאטי, סרפי. בכל מקום חופי חלוקים מטופחים עם כניסה נוחה למים.
- הגשר במחונצתי. הגדול מבין הגשרים המקושתים העתיקים מתקופת המלכה תמר ששרדו עד היום. המבנה המדהים הזה מאבן וטיט סיד בן כ-900 שנה.
- מפל מחונצתי. מפל יפה מאוד בגובה 30 מטר. אפשר לשחות בקערת האבן למטה ולצלם כאן תמונות מעולות. בדרך למפל נפתחים נופים מדהימים של הרים וערוצים.
- המפל והגשר במירווטי. עוד גשר מקושת עתיק, מהמאה ה-14, שנראה כמו מתוך אגדה. המפל נמצא במקום מוצל, ומגיעים אליו בדרך של לבנים צהובות. יש כאן אווירה קסומה.
- מבצר גוורה. המבצר העתיק נוסד במאות ה-5-6 והיה בשימוש פעיל עד המאה ה-14. היום אלה חורבות ציוריות, נשמרו חומות בגובה 5-6 מטר, ומכאן נפתח נוף עוצר נשימה על העמק.
- הגן הבוטני. פינת טבע ייחודית עם 21 אזורים, שבה צומח ממקסיקו גובל בצמחייה של ההימלאיה. מקום נפלא לטיולים בכל עונה.
- מבצר גוניו. מצודה עתיקה מאוד ושמורה היטב. האזכורים הראשונים שלה הם מהמאה ה-1 לספירה, אבל מדענים מצאו כאן שכבות מהמאות ה-15-17 לפני הספירה. בשטח יש מוזיאון קטן עם ממצאים מעניינים.
- מבצר פטרה. מבצר ביזנטי עתיק שנבנה במאה ה-6. היישובים הראשונים במקום היו הרבה קודם, במאות ה-4-5 לפני הספירה. היום אלה חורבות יפות עם הרבה ממצאים מעניינים. יש ממנו נוף מרהיב על הים והחוף.
- פארק מטירלה. פארק לאומי עם טבע יפה בצורה פנטסטית. יער הגשם הסובטרופי הזה משלב הרים, נהרות, אגמים ומפלים. חובה לבקר.
- מבצר חיחאני. המבצר מימי הביניים, שנבנה במאות ה-12-13, נמצא בגובה 2,635 מטר מעל פני הים, כמעט על הגבול עם טורקיה. החורבות ששרדו שומרות הרבה שאלות וסודות עתיקים. יש ממנו נוף פנטסטי על הסביבה.
- האגם הירוק. אגם ביופי לא ייאמן, בהרים, בגובה 2,133 מטר מעל פני הים, באזור האלפיני. הוא מוקף ביער מעורב ציורי, והטורקיז הבוהק של המים נראה כמו אבן חן במסגרת.
- הרכבל בחולו (סגור ב-2025). רכבל ייחודי שעובר 300 מטר מעל הקרקע ואין לו עמודים. הוא מסיע תושבים מחולו לכפר טאגו, בצד השני של הצוק. אורך הדרך 2 ק"מ, והגיל 30 שנה. נסיעה אקסטרימית.
- מפל מריסי. מפל מדהים בגובה 50 מטר בסביבת קדה. הוא נמצא בגובה 736 מטר מעל פני הים. והדרך אליו יפה לא פחות מהמפל עצמו, גבוה בהרים מעל התהום.
- הקניון של מריסי. מקום כמעט לא מוכר לתיירים, שבו שולט טבע בתולי מרהיב. בקניון יש מקום רחצה מצוין, וגם מעיין של מים מינרליים מרפאים שאפשר לשתות בחינם.
- טקידזבי. מקום באזור שואחווי, שבו נמצאים מבצר אוטולטה מימי הביניים ומסגד עתיק. בקרבת מקום מפלים יפים וגשר עץ מיוחד עם גג, שהתמונה שלו משמשת בפרסומות של אג'ריה.
- התצפית בגוניו. מקום מרהיב על פסגת הר עם צלב גדול. זו התצפית הכי טובה באזור, עם פנורמה עוצרת נשימה של 360 מעלות.
- גשר המלכה תמר בצחמלרה. אחד הגשרים הארוכים מהסוג הזה: אורכו 20 מטר ורוחבו יותר מ-1.5 מטר. יש כאן מעט תיירים, ובקרבת מקום יש גשר חדש שממנו אפשר לצלם תמונות יפות.
- מפל צ'חוטונטי במחאחלה. המקום קיבל מעמד של אתר היסטורי: אנשים קדומים כרו כאן נחושת לפחות לפני 1000 שנה. יש כאן מפל יפה מאוד בשלוש מדרגות.
- המוזיאון במחאחלה. אוסף מעניין של כלי בית ונשק ישנים. נשמרה המכונה שבה ייצרו את רובי מחאחלה האגדיים. את המוזיאון מנהל הבן של המייסד, שקוראים לו מלחזי. אם המוזיאון סגור, צריך להתקשר אליו ולבקש שיפתח. הטלפון של מלחזי: 995595958662+.
- בונקר ממלחמת העולם השנייה במחאחלה. המבנה נבנה למטרות הגנה, אבל אף פעם לא ראה קרב. העמדה ננטשה ב-1958, ומנגנון הטעינה של התותח נוסר. בקרבת מקום חורבות של הצריפים שבהם גרו החיילים ששירתו בעמדה.
- התצפית וכנסיית סמבה. מקום שקט ויפה מאוד על פסגת ההר, שבו נמצאת כנסיית השילוש הקדוש. הכול מחופה בטרוורטין ומקושט בגילופי אבן. יש כאן תצפית מרהיבה עם נוף מרשים על בטומי.
- יקב במחאחלה. יקב ישן של איליה מרני, מהמאה ה-11, שנכלל ברשימת אתרי ההיסטוריה של אונסק"ו. אפשר להגיע לכאן רק ברכב שטח. אפשר להזמין טעימת יין ומנות אג'ריות ביתיות. הטלפון של הבעלים, אמירן: 995557531176+.
- הפארק הלאומי קינטרישי. פארק לאומי ושמורה על מדרונות רכס מסחטי. כדאי להגיע לכאן רק ברכב שטח, כי המקומות קשים למעבר עם הפרשי גובה גדולים. יש כאן טבע יפה, אבל הפארק עדיין נופל ממחאחלה וממטירלה.
- מפגש הנהרות צ'ורוחי ואג'אריסצקלי. מקום יפה עם טבע מרשים: שני נהרות גדולים נפגשים כאן, והמפגש שלהם נראה בבירור. המים העכורים והחומים של אג'אריסצקלי מתערבבים עם המים הצלולים והשקופים של צ'ורוחי
- ואיו. כפר הררי עם כנסייה ישנה ויפה על צוק מעל נהר ציורי. יש כאן כמה יקבים ידועים, לאדו ומאחו, עם מרתפים וכל ציוד הייצור, שבהם אפשר לארגן טעימת יין וארוחת צהריים של מנות מקומיות.
- צ'יצ'ינטלה ופארק המיניאטורות. 40 ק"מ מבטומי יש פארק שעשועים גדול, ששמו מגאורגית פירושו "גחלילית": הוא נפתח בלילה וזוהר באלפי אורות. לידו יש פארק עם מיניאטורות של האטרקציות העיקריות של גאורגיה.
- הפארק המוזיקלי. נמצא ליד אולם הקונצרטים Black Sea Arena, ליד הכפר אורקי. כאן, בין עצי אקליפטוס שרידים מזן נדיר, הוצבו פסלי ברונזה של מוזיקאים מהשורה הראשונה מכל התקופות והעמים. מהרמקולים מתנגנים השירים הכי מפורסמים של כל אמן. למעשה זה שטח של המחוז השכן גוריה, אבל מכיוון שהוא כמעט על הגבול עם אג'ריה ומגיעים אליו בעיקר מבטומי, נכליל אותו באטרקציות של אג'ריה.
- מעבר גודרדזי. מקום שקשה להגיע אליו, צריך רכב שטח. אחרי חולו יש דרך עפר, במקומות מסוימים הרוסה מאוד. לא שווה לנסוע רק בשביל המעבר, אבל אם מזג האוויר מאפשר, עצרו כאן בדרך לאגם הירוק: יש כאן נופים פנטסטיים.
- המפל של אנדראס הקדוש הראשון שנקרא. המקום נמצא ממש על הכביש בין סרפי לקווריאטי. בקרבת מקום יש אנדרטה לשליח של ישו, אנדראס הקדוש הראשון שנקרא, שהביא את הנצרות לגאורגיה. האנדרטה נחנכה ב-2008, והמקום נבחר באופן סמלי: בימי קדם לא הייתה כאן דרך.
האטרקציות ברשימה הן רחוק מלהיות כל המקומות המעניינים באג'ריה. נשארו כ-25 גשרים של המלכה תמר, וחוץ מהם יש בהרים הרבה חורבות של מבצרים עתיקים.
הדרך הכי טובה להכיר את אג'ריה היא בסיורים עם מדריכים מקומיים. מדריך טוב יראה לכם לא רק את האטרקציות המפורסמות, אלא גם כאלה שמעטים מכירים, שבהם יש מעט תיירים.
באג'ריה טבע מרהיב: הרים, יערות, מפלים, מעיינות מים מינרליים, נהרות וקניונים. ניסינו להבליט את הפופולריים והיפים ביותר מבין אלה שקל להגיע אליהם. לא הבלטנו אתרים היסטוריים וטבעיים שדורשים נסיעה בשטח קשה או הליכה של כמה שעות. אם מעניין אתכם אתר מסוים שלא ברשימה, כתבו לנו, וננסה לספר לכם איך הכי טוב להגיע אליו ומה שווה לראות שם.
לצערי, רוב אג'ריה ההיסטורית היא היום חלק מטורקיה. לנין מסר לטורקים יותר מחצי מהשטח של מחוז בטומי שלפני המהפכה: קודם בהסכם ברסט-ליטובסק שנחתם ב-3 במרץ 1918, ואחר כך, אחרי תבוסת טורקיה במלחמת העולם הראשונה, בהסכם הידידות והאחווה בין טורקיה לרוסיה הסובייטית מ-16 במרץ 1921.
לפי ההסכם האחרון, טורקיה הכירה בזכות של ברית המועצות על החלק הצפוני של מחוז בטומי עם העיר בטומי, ושאר השטח עבר לטורקיה. הגבול אושר בהסכם קארס ב-13 באוקטובר 1921.
אני מקווה שהכתבה הזאת תעזור לכם לתכנן את הטיול לאג'ריה. לארץ של קיץ טרופי והרים ירוקים. המקום שבו לראשונה בקווקז שתלו תה והדרים. מולדת יין הרוזה הנדיר צ'חאוורי וחצ'פורי הסירה המפורסם בעולם.
עוד על בטומי וגאורגיה:
המלונות הטובים בהרים של גאורגיה
מזכרות: מה להביא מגאורגיה במתנה
הפארק הדנדרולוגי שקווטילי (48 ק"מ מבטומי)
