גאורגיה היא פינה בעולם שבה מרוכזים כל אזורי הטבע. יש מדבריות, ערבות ויערות עבותים, סובטרופיים ואזור אלפיני, הרים וביצות. חלק מהיופי הזה מרוכז באג'ריה, שהיא בצדק אחד האזורים הכי ציוריים של גאורגיה. לטיולי טבע ולמסעות, אג'ריה היא אחד המקומות האידיאליים.
אגם בהרים
האגם הירוק, שהיופי שלו אגדי, נמצא בצפון רכס ארסיאני. לא רחוק ממעבר גודרזי, בגובה 2133 מטר מעל פני הים. בקרבת מקום נמצא אתר המרפא בשומי, שבו אפילו האוויר מרפא הרבה מחלות וממלא את הגוף באנרגיה.
האגם מוקף מכל הצדדים ביערות מחטניים ונשירים. הוא ניזון ממעיינות תת-קרקעיים, ולכן המים לא רק שקופים אלא גם ראויים לשתייה. יותר מזה, מי האגם מינרליים, כי המעיינות שממלאים אותו עשירים במינרלים. אבל תיירים שותים מהמעיין שזורם ליד האגם.
מומלץ להגיע לאגם הטבעי הזה עם אוהלים, כי בהחלט שווה להישאר ליד המים יום או יומיים.
באגם אפשר לצלם תמונות פנורמה מעולות, נופים וסלפי. בסוף אוגוסט יש כאן אוכמניות, אחד מפירות היער הכי פופולריים בהרים של דרום גאורגיה.
ליד האגם הירוק יש עוד כמה מקווי מים קטנים, אבל הוא הכי ציורי מכולם. אי אפשר לבלבל אותו עם אחרים. קרקעית האגם לא אחידה, ולכן בגלל ההבדלים בעומק גם הצבע של פני המים לא אחיד.
בניגוד למקווי מים טבעיים אחרים, בקרקעית האגם אין שום זכר לבוץ. זו עוד הוכחה לניקיון המים.
באגם הירוק אין דגים, אז לסחוב חכות כדי לדוג בו זה בזבוז זמן. חכה תהיה שימושית אם אתם מתכננים להמשיך את הטיול ולעצור ליד מקווי מים אחרים בגאורגיה.
האגם קיבל את שמו בזכות הצבע הטורקיז העשיר שלו. אבל הייחוד שלו לא רק בצבע. האגם הירוק נמצא באזור האלפיני, שבו בחורף הטמפרטורה כל הזמן מתחת לאפס. בהרים קריר בקיץ, ובחורף קפוא במיוחד. אבל לא משנה כמה נמוכה הטמפרטורה, ובהרים היא נשארת הרבה פעמים סביב 10- עד 20-, האגם הירוק לא קופא. קשה להסביר את התופעה, כי המים עומדים, ואין מעיינות חמים שמזינים את האגם. ויותר מזה, המים באגם תמיד קרים. גם כשהשמש של הקיץ מחממת אותם, הם די קרירים.
ההרים של דרום הקווקז הם ממוצא געשי, ולכן קרקעית האגם הירוק מכוסה בטוף, בזלת ואבנים אחרות שנוצרות בהתפרצות. היום אין באג'ריה הרי געש פעילים, והדים של אסונות טבע פרהיסטוריים נראים בקרקעית. האבנים באגם לא מכוסות באצות שיוצרות ריר.
הנוף סביב האגם מקסים במיוחד בסתיו הזהוב, כשהעצים שמסביב מקבלים צבעי סתיו חמים: צהוב, כתום, ארגמן, אדום ועוד.
איך להגיע לאגם הירוק
הדרך לאגם הירוק יכולה להיות הרפתקה בפני עצמה. יש שתי דרכים להגיע לאגם:
ברגל אחרי הכביש הטרנס-אג'רי: מומלץ אם אתם הולכים לאגם בחבורה של חברים עם אוהלים וגיטרה)))
ברכב שטח: אם אתם צריכים לחזור מהר ל"ציוויליזציה" או להמשיך בדרך.
תיירים שרוצים לראות את האגם הירוק, אבל אין להם זמן להליכה או ג'יפ, יכולים להזמין סיור מאורגן.
זה בהחלט יקר יותר מטיול עצמאי, אבל שווה את זה, כי זה אמין ובטוח.
טיול עצמאי לאגם ברכב שטח
אין טעם לנסוע לאגם הירוק בשום רכב חוץ מרכב שטח: מחכות לכם דרכי עפר עם ירידות ועליות משמעותיות, ואחרי גשם גם בוץ שאי אפשר לעבור.
שימו לב! אחרי חולו האספלט נגמר! משם יש רק דרך עפר. בקיץ, במזג אוויר יבש, עוד אפשר לנסוע בה ברכב פרטי. אבל אחרי כל גשם זה יהיה קשה מאוד.
לאגם מובילות שתי דרכים. אחת קצרה יותר, אבל הנסיעה בה ארוכה יותר. השנייה ארוכה יותר, אבל הדרך עצמה טובה יותר.
אפשרות ראשונה: יורדים מהכביש הראשי ליד הכפר דניספרואולי. הדרך משם תהיה גרועה מאוד. אבל בדרך תעברו כמה כרי דשא אלפיניים. מקומות יפים בטירוף, כאילו נוצרו במיוחד לצילומים.
בדרך הזאת נסעתי לאגם בפעם הראשונה לפני כמה שנים. אחר כך נאלצתי להחליף את המתלים של הרכב. לכן אני ממליץ על הדרך השנייה.
אפשרות שנייה: מגיעים למעבר גודרזי, ומשם פונים לכיוון האגם בדרך חדשה וסלולה. חוץ מהדרך הסלולה בחלקה, האפשרות הזאת עדיפה כי תבקרו במעבר ותתפעלו מנוף פנורמי יפה.
במעבר יש שלט "Green Lake", ובו צריך לפנות.
משם ממשיכים בכביש אספלט ליד כפרים משונים. צריך לדעת שבכפרים האלה גרים רק בקיץ, ו-9-10 חודשים בשנה הבתים ריקים. לכפרים כאלה קוראים "יאילה": מרעה קיץ שאליו מעלים בקר וצאן, ושבו גם מכינים מוצרי חלב, חמאה וגבינות. בסתיו ה"נוודים" יורדים עם מלאי מוצרי חלב ובקר מפוטם לכפרים למטה, שבהם הבתים הקבועים שלהם.
לכן לבתים ב"יאילות" האלה יש מראה עלוב והם נראים כמו בקתות נטושות. חלקם באמת נטושים, כי הדור הצעיר לא ממהר לחיות לפי מסורות מימי הביניים. למרות המראה העלוב, חלק מהבקתות ("קוחי" בגאורגית) בנות יותר ממאה שנה. הן בנויות מחומר טוב, עץ ערמון, ולכן יעמדו עוד מאה שנה.
מכיוון שהמזון העיקרי של תושבי ה"יאילה" הוא חלב, הרבה מנות מבוססות עליו. במטבח של תושבי אג'ריה ההררית יש מנות חלב מיוחדות, שהאג'רים שגרים על החוף מכינים רק לעתים רחוקות. כשאתם נחים באתרי הנופש על החוף של האזור, תטעמו קאימאגי, בוראנו, סינורי וסוגים שונים של גבינה. לפעמים אפשר למצוא אותם במסעדות בבטומי. במיוחד אני ממליץ על סינורי, מנה טעימה ויוצאת דופן מאוד.
טיול עצמאי לאגם בתחבורה ציבורית
אגיד מיד: אני לא ממליץ להגיע לבד. הדרך הזאת מתאימה רק לחובבי אקסטרים.
בגאורגית קוראים לאגם "מצוואנה טבה". אולי השם הזה יעזור לכם בדרך כשתשאלו מקומיים איך להגיע.
כמו שכתבתי למעלה, לאגם נוסעים בכביש הטרנס-אג'רי לכיוון אחלציחה. מבטומי יש מיניבוסים קבועים לאחלציחה, אבל הם נוסעים בדרך אחרת, אז כדאי לשאול את הנהג או הנוסעים באיזו דרך נוסע המיניבוס. אפשר לנסוע בבטחה בתחבורה ציבורית עד חולו, ומשם בטרמפ או במונית עד השלט.
יש עוד אפשרות: רק בקיץ, בתחנת האוטובוסים של בטומי, בבוקר עד 11, יוצאים שלושה אוטובוסים לבשומי ולאחלציחה דרך מעבר גודרזי. כדאי לברר את שעת היציאה מראש, כי לוחות הזמנים משתנים.
המיניבוסים האלה יביאו אתכם לשלט-אנדרטה ממתכת. שם צריך לרדת ולפנות שמאלה. תצטרכו ללכת בערך 7 קילומטרים או לתפוס טרמפ, אם יעבור מישהו ויאסוף אתכם. אבל אל תסמכו על טרמפ. עדיף לצאת לטיול עצמאי לאגם עם חברים אמינים ועליזים.
מה לראות בדרך
אם יוצאים מוקדם בבוקר, אפשר לראות בדרך את הגשר והמפל במחונצתי. במיוחד כי בשעה כזאת יהיו שם מעט תיירים. לא הייתי ממליץ לטייל באזור קדה ושואחווי. זה לוקח הרבה זמן, ועדיף להקדיש לזה יום נפרד.
הכפר ההררי חולו נמצא בדרך למעבר גודרזי, על הכביש הטרנס-אג'רי. נהר אג'אריסצקלי זורם מתחת לכפר בנקיק עמוק. מבטומי לחולו כ-90 ק"מ, שעה וחצי נסיעה. והמקום מושלם למנוחה קצרה לפני דרך עפר ארוכה ואיטית.
האטרקציה של חולו היא הרכבל (סגור זמנית ב-2025), שבו המקומיים חוצים מגדה לגדה, אל הכפר.
המבצרים מימי הביניים, שהאזור הזה עשיר בהם, נמצאים מחוץ לעיירה. בדרך לחולו אפשר לבקר בשני כפרים עם אתרים היסטוריים מעניינים.
חיחדזירי הוא כפר הררי על נהר סחלטה. סביבו יש הרבה אתרים: המבצרים חיחאני ורציחה, הכנסיות קלוטה וחיחדזירי. אבל אי אפשר לראות את כולם ביום אחד. צריך לפחות יומיים: אחד לאגם, והשני למבצר חיחאני, שהוא אחד המבצרים היפים בגאורגיה.
האגם הירוק על המפה
מידע למטיילים
מכיוון שהאגם הירוק נמצא גבוה בהרים, מומלץ לבקר בו רק ביולי-ספטמבר. בשאר השנה קר כאן, ובחורף המעבר סגור לתנועה בגלל שלג כבד. בדרך כלל הדרך לאגם פתוחה גם במשך כל אוקטובר, ובתקופה הזאת היא יפה במיוחד. ואם אין גשם, הייתי אפילו ממליץ בחום לנסוע בסתיו. העלים האדומים והצהובים על העצים הופכים את האזור ליפה כמו באגדה.
למרבה הפלא, לשחות אפילו במקווה מים קטן כזה זה מסוכן, כי מים קרים יכולים לגרום להתכווצויות. אולי זה מסביר למה אנשים טובעים באגם לפעמים.
גבוה בהרים נושבות לעתים קרובות רוחות קרות, והטמפרטורה נמוכה בהרבה מאשר על החוף, אז אל תשכחו לקחת בגדים חמים.
אחרי מסלול ארוך וקשה בטוח תרצו לאכול. צריך לדעת שאין חנויות לא באגם הירוק ולא ב"יאילה", אז עדיף לקחת אוכל איתכם. אפשר לעשות פיקניק, להדליק מדורה ולערוך סעודה על רקע נוף נפלא. רק בבקשה, אל תשכחו לנקות אחריכם.
אבל אם אתם נוסעים דרך המעבר, בפנייה לאגם יש בית קפה קטן אחד. המחירים בו מעל הממוצע, אבל אין לו חלופה באזור. בעלי המקום ידידותיים ומכניסי אורחים מאוד.
ואת מקום החניה עוזבים רק אחרי שהמדורה כבתה לגמרי וכוסתה באדמה או הוצפה במים.
את הדרך חזרה מהאגם צריך לעשות באותו שביל, אחרת אפשר ללכת לאיבוד בהרים.
אם החלטתם לנסוע לאגם לבד בתחבורה ציבורית, תתכננו ללון ליד האגם, אז קחו אוהל וכל מה שצריך לחניית לילה ביער.
צילום: ויקטור
עוד על בטומי וגאורגיה:
המלונות הטובים בהרים של גאורגיה
מזכרות: מה להביא מגאורגיה במתנה
החצ'פורי האג'רי הכי טוב בבטומי: 5 מקומות
הפארק הדנדרולוגי שקווטילי (48 ק"מ מבטומי)
