מה לראות בטביליסי: הדברים החשובים ב-1, 2 ו-3 ימים
טביליסי היא עיר שבה אפשר בערב אחד לעלות למבצר, לרדת אל מרחצאות הגופרית ולסיים בארוחת ערב עם נוף לגשר השלום המואר. מרכז העיר קומפקטי, את רוב האטרקציות של טביליסי אפשר לעבור ברגל, ובמקומות שבהם העלייה תלולה באים לעזרתכם רכבלים ופוניקולר. טיילתי ברחובות האלה הרבה פעמים, ולכן בהמשך לא תמצאו רשימת “טופ 24 מהאינטרנט”, אלא מסלולים שבאמת עובדים, עם הטיפים שלי.
בקצרה: מה לראות בטביליסי
- ביום אחד: גשר השלום ופארק ריקה ← ארמון המלכה דארג'אן ומטכי ← מרחצאות הגופרית והקניון עם המפל ← נריקלה ואם גאורגיה ← בטלמי (אטשגה, בטלמי העליונה, פרידה) ← סולולקי (כיכר גודיאשווילי, בית הספר, בית הסופרים) ← כיכר החירות ← שאבטלי ומגדל גבריאדזה ב-19:00 ← ארוחת ערב בשרדני.
- ביומיים: שדרות אגמשנבלי ופבריקה, הגשר היבש ובית הצדק, שדרות רוסתוולי וערב בהר מטצמינדה (ובנוסף אבלבארי עם “מימינו” וסמבה, אם בא לכם).
- בשלושה ימים: לבחירתכם: אגם הצבים וים טביליסי; הגן הבוטני וטבורי; טביליסי הלא־תיירותית עם שווקים וקניונים.
- כמה ימים להקדיש לטביליסי: 2–3 ימים מספיקים כדי לראות את העיקר; 4–5 אם רוצים גם לצאת לטיולים למצחטה, לקחטי או לקזבגי.
- הזמן הטוב ביותר לטיול ברגל: בוקר וערב; בקיץ חם בצהריים, והעליות תלולות.
- איך מסתובבים: ברגל + מטרו + רכבלים; נוח יותר לשלם על המטרו והאוטובוסים בכרטיס Metromoney.
אם אתם רוצים לראות הכול מיד על המפה — היא נמצאת בהמשך, בפרק “אטרקציות טביליסי על המפה”.
מה לראות בטביליסי ביום אחד: סיבוב בעיר העתיקה
יום אחד הוא העיר העתיקה ושתי גדות הנהר קורה. המסלול בנוי כך שבבוקר תספיקו להגיע לארמון דארג'אן (הוא מקבל מבקרים רק עד 14:00), לשקיעה תעמדו על נריקלה, ואת הערב תבלו בבתי הקפה הנעימים של שרדני. יש כאן לא מעט עליות, ולכן אם תתעייפו, מחקו כל נקודה: המסלול לא יתפרק מזה.
המסלול במבט אחד: גשר השלום ופארק ריקה ← ארמון המלכה דארג'אן ומטכי ← מרחצאות הגופרית וגיא התאנים ← נריקלה ואם גאורגיה ← בטלמי ← סולולקי וכיכר גודיאשווילי ← כיכר החירות ושאבטלי ← שרדני ולסלידזה.
1. גשר השלום ופארק ריקה
מתחילים בכרטיס הביקור של העיר. גשר הולכי הרגל מזכוכית ופלדה נבנה ב-2010. כדאי להגיע לכאן פעמיים: ביום, בשביל ההשתקפויות הטורקיזיות בגג הזכוכית והנוף לארמון הנשיא ולמבצר נריקלה, ובערב, בשביל התאורה. לאורך מעקה הגשר רצות נורות לד שמעבירות בקוד מורס את שמות היסודות הכימיים שבגוף האדם. לפרטים נוספים — במאמר גשר השלום בטביליסי.
מעבר לגשר נמצא פארק ריקה: ספסלים, ערוגות פרחים, מזרקה מוזיקלית, מגרש משחקים, לוח שחמט ענק ושני מבנים יוצאי דופן העשויים מצינורות כסופים. מעל הפארק מרחף בלון, וכרטיסים אליו נמכרים בקופה. בין גשר מטכי לגשר השלום שטות בנהר קורה סירות טיול, ומציעי השיט עומדים לאורך הטיילת, כך שלא תצטרכו לחפש אותן.
בפארק ריקה עומד עץ המשאלות — פסל בצורת עץ.
2. ארמון המלכה דארג'אן
המילה “ארמון” נשמעת כאן גדולה: פעם זה אכן היה ארמון, אבל היום נשארה ממנו בעיקר מרפסת קטנה. ובכל זאת כדאי לבוא. מהמרפסת הזו נפתח נוף מרהיב אל העיר העתיקה, אל הנהר ואל הגשר, והתמונות שמתקבלות הן אווירתיות מאוד. הארמון מקבל מבקרים בין 10:00 ל-14:00, והכנסייה שלידו — בין 10:00 ל-19:00, ולכן תכננו את הביקור לחצי הראשון של היום.
3. כנסיית מטכי ואנדרטת ואחטנג גורגסלי
יורדים אל הנהר. על צוק מעל הנהר ניצבת כנסיית מטכי, ולידה אנדרטה של המלך ואחטנג גורגסלי על סוס. מהרחבה שלפני הכנסייה רואים את כל העיר העתיקה, את הנהר ואת מבצר נריקלה. בערב מטכי מואר להפליא, ואפשר לחזור אליו גם בחושך.
4. כיכר מיידן
דרך גשר מטכי יוצאים אל הגדה הימנית, אל כיכר מיידן, שנקראת כיכר חמש הכנסיות: מסגד, בית כנסת, הכנסייה הארמנית נורשן, כנסיית ג'וואריס מאמה וקתדרלת סיוני עומדים כאן זה לצד זה. מהכיכר רואים את הנהר, את פארק ריקה, את הרכבל, את מטכי ואת נריקלה. מכאן מתחיל גם רחוב מרוצף אבנים שעולה אל נריקלה.
5. מרחצאות הגופרית באבנוטובני
אבנוטובני הוא רובע המרחצאות, שבו מעיינות גופרית חמים פורצים מן האדמה. המרחצאות עצמם חבויים מתחת לאדמה, ומבחוץ נראות רק כיפות לבנים עגולות, ואנשים מטיילים על גגותיהן. היפה ביותר מבחוץ הוא מרחץ אורבליאני עם האריחים הכחולים: בזמנו ביקרו בו פושקין ודיומא. לפי האגדה, המלך ואחטנג גורגסלי צד כאן פסיון, מצא מעיין חם והחליט להקים את העיר. בסמוך — מסגד ג'ומה, שבו מתפללים גם סונים וגם שיעים. קראו: מרחצאות הגופרית בטביליסי.
6. גיא התאנים ומפל לגבטחווי
מאחורי המרחצאות מתחיל קניון דבחנה, הוא גיא התאנים: שביל לאורך הנחל צבקיס־צקאלי מוביל אל מפל לגבטחווי. לפני חמש דקות הייתם במרכז הרועש, ועכשיו סביבכם סלעים, ירק וקול מים. ב-2026 חודשו בגיא השבילים והגשרונים ונמתחו מעל הסלעים רשתות הגנה, כדי שאבנים לא ייפלו מלמעלה. המקום כמעט לא השתנה מבחינה חזותית, אבל נעשה בטוח יותר.
המסלול שלנו ממשיך לנריקלה, ולכן לא חוזרים אחורה, אלא עולים במדרגות הספירליות אל רחוב הבוטני. גם שם יש רחובות צרים וססגוניים, העיקר לא ללכת לאיבוד. אם תרצו, בדרך אפשר לפנות אל הגן הבוטני (יש לנו עליו מאמר נפרד) או לעלות בשביל ישירות אל נריקלה.
7. מבצר נריקלה ופסל אם גאורגיה
אפשר לעלות לנריקלה בשלוש דרכים. הראשונה — השביל מהמדרגות הספירליות ומרחוב הבוטני, כמו שאנחנו הולכים. השנייה — ברגל ממיידן: לפני שמגיעים לכיכר ניצבת הכנסייה הארמנית של גאורג הקדוש (סורב גבורג), שבה קבור שאיאט־נובה, משורר ארמני וגאורגי דגול, ולידה עולה דרך אל נריקלה. השלישית — הרכבל מפארק ריקה. הנסיעה עולה 2.5 לארי, ואפשר לשלם בכרטיס Metromoney. הוא נמכר בקופות המטרו (הכרטיס עצמו עולה 2 לארי), ואפשר לטעון אותו במטרו ובמכונות.
במבצר נריקלה מימי הביניים, ששמו בתרגום פירושו “בלתי כבוש”, ניצבת בשטחו כנסיית ניקולאוס הקדוש; הכניסה חינם. הזמן הטוב ביותר הוא שקיעה, כשהתאורה נדלקת והעיר פרושה לרגליכם. בסמוך, על רכס סולולקי, ניצבת אם גאורגיה בגובה 20 מטר, עם חרב לאויבים וגביע יין לאורחים.
מאם גאורגיה ממשיכים למטה: ליד הפסל יש מדרגות קטנות, ומשם שביל יורד אל רחוב בטלמי. מנריקלה אין צורך לרדת בחזרה אל כנסיית גאורג הקדוש: רחוב בטלמי מתחיל מוקדם יותר.
8. בטלמי: אטשגה, שתי כנסיות, המדרגות ופרידה
רחוב בטלמי הוא החלק היפה ביותר במסלול. עוברים ליד מקדש אטשגה (שרידי מקדש זורואסטרי של סוגדי אש), ואחריו — בטלמי העליונה עם נקודת תצפית. זו נקודת ביניים אחרי העלייה, מכל צד שלא תבואו. הפנורמה אינה מסוג אלה שמעוררות התפעמות, אבל הנוף לעיר מכאן הוא מזווית אחרת מזו שמארמון דארג'אן. הערך העיקרי של המקום הוא שאפשר לנוח: לשבת על ספסל בצל גפנים. יש הרבה ספסלים, וגם בעונת השיא תמצאו מקום עם נוף.
אם בדרך נכנסים להוסטל עם ציור הקיר של פרידה קאלו, הוא נמצא ממש כאן, בבטלמי: אין צורך ללכת פעם שנייה, הציצו פנימה בזמן שאתם עוברים לידו. שם אפשר גם לעלות לגג ולשבת בבית קפה עם נוף יפה.
כחמישים מטר מתחת לבטלמי העליונה נמצאת כנסיית בטלמי התחתונה ותחילתן של מדרגות בטלמי ההיסטוריות. יש להן סיפור יפה. פעם נהוג היה בטביליסי שהתאגדויות של בעלי מקצוע שונים, מה שנקרא אמקארים, גייסו כסף בעצמן ועשו משהו מועיל לעיר: האמינו שצריך לתרום לעיר שבה גרים. כך בנו בעלי מלאכה מהסביבה את המדרגות האלה בשנת 1850, לפי תכנון האדריכל טימוטה בלי. כשהאבנים התחילו להיפרד מרוב זקנה, לא החליפו אותן אלא חיזקו אותן בסוגרי ברזל ענקיים. בזכות ההחלטה הזו אפשר היה לשמר את המדרגות כפי שנוצרו, ועד היום הולכים עליהן. לידן — כנסיית גאורג הקדוש.
9. סולולקי: כיכר גודיאשווילי, בית הספר ובתים ישנים
סולולקי הייתה פעם הרובע היוקרתי ביותר בטביליסי. אל כיכר גודיאשווילי מגיעים דרך הכנסייה הארמנית ההרוסה של גבורג הקדוש (היא מסומנת על המפה). את הכיכר עצמה הרימו לא מזמן כמעט מהריסות, והשיקום הארוך לא היה לשווא: הרובע יצא נעים ומסוגנן. ניסו להחזיר לחזיתות ההיסטוריות ולעיטורי הטיח את מראם, ועל הבתים תלויים שלטים עם תאריכי הבנייה. בצד אחד של הכיכר — רחוב עם בתי קפה, ובצד השני — כניסה משוחזרת של בניין ישן (מסומנת על המפה). תכננו כאן 30–60 דקות: לשבת בבית קפה ברחוב שקט שבו המכוניות לא מפריעות, ובמזג אוויר חם השולחנות עומדים בחוץ. אני עצמי אוהב את המקום: אני בא לשבת על ספסל בגינה ליד פסל המזרקה הישן. תיירים רבים מדלגים עליו סתם.
בגינה שבכיכר גודיאשווילי עומד הפסל “הגשם הראשון”: שני אוהבים מתכרבלים זה בזה מתחת למטרייה גדולה אחת.
מהכיכר חוזרים לכיוון בטלמי ופונים ימינה: תגיעו לבית הספר מס' 58 — מבנה בסגנון גותי מלבנים אדומות עם חלונות מחודדים. מולו, בפינת רחוב דדיאני 34, בית פינתי יפה עם מרפסת וינטג' גדולה, ששוחזר לא מזמן והוא צילומי מאוד. בהמשך — לוח הזיכרון של ולטר סימנס ובית משפחת סימנס, ומשם קרוב מאוד אל בית הסופרים ובית קלנטרוב. משם חוזרים ברחוב קטן אל כיכר החירות.
על הכניסות לבניינים. לפני כמה שנים רבות מהכניסות האלה בטביליסי היו פתוחות. הדיירים התעייפו מתשומת הלב הבלתי פוסקת של תיירים, ורוב הדלתות ננעלו. גם הבית המפורסם עם חלונות הויטראז' סגור: חדר המדרגות נעול. לא כדאי לכלול אותו במסלול של יום אחד: מבחוץ אין בו שום דבר מיוחד, והוא עומד בצד הדרכים הראשיות. חלק מהכניסות שוחזרו והפכו ליפות באמת, אבל נותרו בלתי נגישות. לפחות להציץ דרך דלת זכוכית אפשר בכניסה לא רחוק מכיכר החירות. ואם אתם בעיר שלושה־ארבעה ימים, הביטו על הבית מבחוץ, אבל בלי ציפיות גדולות.
10. כיכר החירות, רחוב פושקין וערב בשאבטלי
כיכר החירות היא מרכז רועש ותוסס: בניין העירייה, עמוד עם גאורג הקדוש הורג את הדרקון, מלון מריוט . רדו ברחוב פושקין: רואים בו שרידי חומות מבצר ישנות שנחשפו בשיקום. אחריו מגיע רחוב שאבטלי השקט והצר עם גלריות, בתי קפה וחנויות מזכרות. ברחוב עומדת בזיליקת אנצ'יסחאטי — הכנסייה העתיקה ביותר בטביליסי, ולידה מגדל השעון הנוטה של תיאטרון הבובות של רזו גבריאדזה.
יש כאן ניואנס של זמנים. בזיליקת אנצ'יסחאטי פתוחה רק עד הערב, ואל המגדל ליד התיאטרון עדיף להגיע דווקא בערב: ב-19:00 מתקיימת כאן הצגת בובות קצרה, “מעגל החיים”: נפתחת דלת קטנה מצוירת, והבובות מציגות מופע זעיר. ביום אותה הצגה מתקיימת ב-12:00. בעונה מתאספים כאן המון אנשים, לכן בואו 10–15 דקות מראש כדי לתפוס מקום טוב ולצלם את המגדל. כדי להספיק גם את הבזיליקה וגם את ההצגה, אפשר ללכת ברחוב פעמיים: הוא במרכז, אין בזה בעיה, אפילו נעים. ואם בא לכם לוותר, דלגו על אנצ'יסחאטי והגיעו ישר למגדל.
11. שרדני ולסלידזה: ארוחת ערב
אחרי ההצגה הולכים לרחוב שרדני להולכי רגל, עם בתי קפה, מסעדות ונרגילות. המחירים כאן תיירותיים, אבל האווירה חגיגית, ובערב מנגנים מוזיקה חיה. לארוחת ערב מומלץ: מסעדות עם מוזיקה חיה או נסו מסעדות חינקלי. אם נשאר כוח, אפשר ללכת ברחוב לסלידזה (הוא גם קוטה אבחזי) עד קתדרלת סיוני, שבה שמור צלבה של נינו הקדושה.
בצומת הרחובות סיוני ושרדני עומד פסל התמדה (מנחה הסעודה הגאורגי), שהוצב ב-2006. זה העתק מוגדל של פסלון עתיק מהמאה ה-7 לפני הספירה שנמצא בחפירות בואני. מקובל לראות בו את התמדה העתיק בעולם. המקום מזוהה: מביאים לכאן את כל האורחים, ונהוג להצטלם על ברכי התמדה.
מתי לצאת. לארמון דארג'אן כדאי להגיע ב-10:00, כשהוא נפתח. עם ילדים. ריקה, הרכבל והגן של נריקלה; ילדים עייפים עדיף לא לקחת למטכי ולבטלמי. מה ללבוש. נעליים נוחות: אבני ריצוף ומדרגות.
מה לראות בטביליסי ביומיים: שדרות, חצרות והר
היום הראשון — כמו למעלה. היום השני מיועד למי שרוצה לא “לסמן וי” אלא להרגיש את העיר: רחובות להולכי רגל, שוק פשפשים, שדרה מפוארת וערב בהר. המסלול במבט אחד: אבלבארי (לבחירה) ← אגמשנבלי ופבריקה ← הגשר היבש ובית הצדק ← שדרות רוסתוולי ← מטצמינדה.
1. אבלבארי: מימינו וקתדרלת סמבה (לבחירה)
אם ביום הראשון לא הגעתם לגדה השמאלית, התחילו מכאן. ליד תחנת המטרו “אבלבארי” עומדת אנדרטה לגיבורי הסרט “מימינו” מאת זוראב צרטלי. חזית התחנה מעוטרת בגן אנכי. מעליה, על הגבעה, קתדרלת צמינדה סמבה, הכנסייה הגדולה בגאורגיה (נבנתה ב-2004, גובהה כ-100 מטר), כעשר דקות הליכה מהמטרו. בסמוך — מעון הנשיא עם כיפת זכוכית בצורת ביצה.
2. שדרות אגמשנבלי ופבריקה
תחנת המטרו “מרג'אנישווילי” היא תחילת הטיול בשדרות דוד אגמשנבלי. החלק להולכי רגל שלה שוחזר: בתי קפה עם מרפסות, שרשראות אורות, ריצוף בצורת לוח שחמט ובתים ישנים ויפים. מהמטרו כעשר דקות הליכה לפבריקה — מפעל תפירה לשעבר, שבו פועלים היום הוסטל, בתי קפה וברים. נעים לבלות כאן שעתיים גם למי שלא לן בו. בערב, כשהתאורה נדלקת, השדרה יפה במיוחד.
3. הגשר היבש ובית הצדק
מפבריקה אל הגשר היבש עדיף לנסוע: הוא בגדה הימנית, באותו צד של הנהר שבו העיר העתיקה. נוח להגיע במטרו עד “כיכר החירות” וללכת משם כ-12 דקות ברגל, או לקחת מונית.
בגשר היבש פועל שוק פשפשים: חפצים ישנים, מזכרות, כלים, מטבעות. חובה להתמקח, ואל תתביישו. בסמוך יש פארק, ובמרחק כמה צעדים — בית הצדק בצורת פטריות . קצת רחוק יותר — גשר בראטשווילי עם פסלי ארד על המעקה ונוף אל הנהר.
4. שדרות רוסתוולי
השדרה הראשית של העיר, וכדאי לטייל בה בלי למהר. דרך גן 9 באפריל יוצאים אל רוסתוולי: כאן בית האופרה והבלט בסגנון מורי, הגלריה הלאומית (“הגלריה הכחולה”), בניין הפרלמנט וכנסיית קשוטי. לאורך הבתים מוצבים פסלוני ארד. כמעט כל בתי הקפה והחנויות כאן אינם זולים — שדרה חגיגית מחייבת. השדרה מסתיימת בכיכר רוסתוולי עם תחנת המטרו והאקדמיה למדעים.
מיד אחרי כנסיית קשוטי, בגינה קטנה, עומד פסל של לאדו גודיאשווילי. המקום נבחר לא במקרה: בשנות הארבעים צייר האמן את קירות קשוטי ואת המזבח שלה. אחרי הציורים האלה הוא הודח מהמפלגה ופוטר מהאקדמיה לאמנות של טביליסי, אבל אחר כך הכול השתנה: ב-1976 הוענק לו התואר גיבור העבודה הסוציאליסטית.
לא רחוק מקשוטי נמצא קברו של דוד סרג'ישווילי. ב-1888 הוא פתח בטביליסי מפעל קוניאק והיה הראשון באימפריה הרוסית שהחל לייצר קוניאק. הוא היה פטרון גדול: סייע לאמנים ולמוזיקאים גאורגיים, והבית ברחוב מצ'אבלי 13, שבו נמצא היום בית הסופרים, היה שייך לו. מספרים שבזכות תמיכתו הפעיל לגידזה את הלימונדות המפורסמות שלו. סרג'ישווילי נקבר מחדש ליד כנסיית קשוטי ב-1995.
5. מטצמינדה: רכבל, פוניקולר ונוף ערב
ליד תחנת המטרו “רוסתוולי” נמצאת התחנה התחתונה של הרכבל למטצמינדה. נסיעה בכיוון אחד עולה 12 לארי, ועוד כרטיס ב-2 לארי. דרך אחרת היא הפוניקולר מהתחנה ברחוב צ'ונקאדזה: הוא פועל מתחילת המאה ה-20 ושוחזר ב-2007; בדרך יש תחנת “פנתיאון”. למעלה יש לונה פארק, גלגל ענק, מגדל טלוויזיה ונקודות תצפית. בערב הכול מואר. אם בדרך למטה תעצרו בפנתיאון של סופרים ואישי ציבור (שם קברים של גריבויידוב ואחרים), יצא טיול מצוין.
לערב גשום. מוזיאונים ותיאטראות הם אפשרות חלופית אם מזג האוויר לא מאפשר לטייל.
מה לראות בטביליסי בשלושה ימים: טבע ועיר לא תיירותית
היום השלישי כבר לא נועד “לסמן וי” אלא לבחור. את המרכז כבר ראיתם, ולכן יש כאן שלוש אפשרויות לכל טעם.
אפשרות א׳. מנוחה ומים
אגם הצבים בפארק ואקה הוא מקום שקט לטיול משפחתי, ולידו רכבל. ים טביליסי הוא מאגר מים גדול בפאתי העיר, שאליו נוסעים לשחות, להשתזף ולעשות על האש. מעליו ניצבת האנדרטה “כרוניקת גאורגיה”. הדרך הקלה ביותר להגיע לים מהמרכז היא במונית.
אפשרות ב׳. טביליסי הירוקה והרוחנית
הגן הבוטני הגדול שוכן ממש מעל מפל לגבטחווי: בריכות, גשרונים, שקט, כמעט לא שומעים את העיר. בערב עלו לכנסיית טבורי וצפו בשקיעה: הליכה של כ-25 דקות מאזור אבנוטובני, ובדרך כלל יש שם מעט אנשים. אם לא ביקרתם קודם, הוסיפו את צמינדה סמבה.
אפשרות ג׳. טביליסי הלא־תיירותית
“כרוניקת גאורגיה”, גן החיות וקניונים (Galleria Tbilisi בכיכר החירות ו-Merani Mall). למזכרות כדאי לקפוץ לשווקים: שוק דזרטירקה הגדול ליד תחנת הרכבת ושוק אורבליאני השקט יותר.
עם ילדים. אפשרות א׳ וגן החיות.
טביליסי העתיקה בתמונות שלי: בתים, חצרות, כניסות
זה לא מסלול אלא מבחר תמונות מהטיולים שלי בטביליסי העתיקה: בתים עם מרפסות מגולפות, כניסות עם ציורי תקרה, חצרות.
אטרקציות טביליסי על המפה
כמה ימים צריך בטביליסי ואיך מסתובבים
לכמה ימים לבוא. למי שמגיע בפעם הראשונה — 2–3 ימים. יומיים מאפשרים להבין את העיר; השלישי — להירגע ולבחור לפי הטעם. אם רוצים גם טיולים, הוסיפו עוד יום או יומיים.
מתחת לרגליים בטביליסי נתקלים בלוחיות ארד עגולות עם הכיתוב “טביליסי” בגאורגית ועם נשר. לוחיות כאלה מונחות לאורך מסלולים תיירותיים, ואפשר להתמצא לפיהן ולטייל בעיר.
איך מסתובבים. המרכז — ברגל. רחוק יותר — מטרו ומונית. לרכבל לנריקלה מספיק כרטיס Metromoney, ולמטצמינדה צריך כרטיס נפרד של הפארק; עליו בפרק על מטצמינדה.
Metromoney. הכרטיס נמכר בקופות המטרו (2 לארי), ואפשר לטעון אותו במטרו ובמכונות. טענו בעודף, כדי שיספיק למטרו, לאוטובוס ולרכבל לנריקלה.
לאן לטייל מטביליסי ליום אחד
אם כבר ראיתם את העיר ורוצים עוד, כדאי לצאת מטביליסי לטיול יומי. אם אתם מתכננים להמשיך משם הלאה: מטביליסי לבטומי או לירוואן.
שאלות נפוצות: מה לראות בטביליסי
מה לראות בטביליסי ביום אחד? גשר השלום ופארק ריקה, הרכבל לנריקלה, מרחצאות הגופרית, הקניון עם המפל, וערב באבלבארי או בשדרות רוסתוולי.
כמה ימים צריך בטביליסי? 2–3 ימים, אם מסתפקים בעיר עצמה.
לאן ללכת בערב? לגשר השלום, לנריקלה או למטצמינדה — נוף של העיר בערב. וגם ברים ומסעדות עם מוזיקה חיה.
מה לראות בטביליסי עם ילדים? פארק ריקה, הרכבל, אגם הצבים, גן החיות.
איפה לישון כדי שהכול יהיה קרוב? במרכז: אזורי טביליסי, מלונות במרכז.
